מאת מערכת אי מד

צריכת המגנזיום היומית התקינה הינה 300-360 מ”ג ליום. למגנזיום תפקיד חשוב בפעילות של כ 350 מערכות אנזימטיות בגוף ובכ 80% מהתפקודים המטבולים.(1) ספיגת המגנזיום מתרחשת לכל אורך מערכת העיכול, אך הספיגה המשמעותית ביותר היא במעי הדק (89%) ובעיקר ב ileum. חסר במגנזיום לרוב מתרחש במקביל למצב פתלוגי או מחלה אחרת, לדוגמא cystic fibrosis, אלכוהוליזם, הזנה פראנטרלית. סימפטומים של חסר במגנזיום כוללים בחילות, חולשת שרירים, הידרדרות קוגניטיבית. חסר במגנזיום יכול בעקיפין גם לגרום לחסר באשלגן וסידן(2).

ספיגת המגנזיום תלויה ברמת המסיסות שלו וברמת החומציות בסביבתו. ככל שרמת החומציות עולה עם ההתקדמות ב GI, הזמינות הביולוגית של מגנזיום יורדת. הזמינות הנמוכה של המגנזיום אוקסיד יכולה להשתפר עם הורדת החומציות במעי.

מגנזיום ביסגליצינט הוא תצורת מגנזיום יציבה וזמינותה הביולוגית גבוהה בשל ספיגתה דרך תעלות דיפפטידיות במעי הדק וללא תחרות עם יונים מתכתיים אחרים(2). מולקולת הגליצין ב Magnesium Bisglycinate Chelate היא בופר אשר מאט את קצב העלאת החומציות במעי, מה שמשפר עוד יותר את זמינותה הביולוגית.

Magnesium Bisglycinate Chelate Buffered מכיל 18מ”ג של מגנזיום ל 100מ”ג. הוא תורם 8.9 מ”ג מגנזיום אשר קשור ל 55 מ”ג גליצין על מנת לשפר את המסיסות של המגנזיום ו לשפר את הטרנפורט הבינתאי.

תוספים שונים של מגנזיום משפיעים בצורה שונה על רמת המגנזיום ומלחים אחרים בתוך התא. במאמר שפורסם ב J. Med. Assoc. Thai בשנת 2004 (3) נבדקה in vitro ההשפעה של תוסף מגנזיום ואשלגן על רמת האשלגן, הנתרן והמגנזיום, ועל פעילות משאבת נתרן-אשלגן בכדוריות הדם. למשאבה תפקיד חשוב בהעברת נתרן ואשלגן דרך ממברנת התאים, ולשמירה על נתרן נמוך אך אשלגן גבוה בתוך התאים. את פעילות המשאבה משפעל המגנזיום, Mg+2. כדוריות הדם נבחרו כמודל לתאי הגוף, בשל הנוחות בהשגתן. המחקר בוצע בצפון מזרח תאילנד, באיזור בו קיים חסר אנדמי של אשלגן ומגנזיום. חסר באשלגן ומגנזיום עשוי להביא לירידה בפעילות משאבת אשלגן-נתרן ולעליה ברמת הנתרן התוך תאי. 62 מטופלים אשר סבלו מאבנים בכליות גויסו למחקר וחולקו ל-4 קבוצות, כל קבוצה קיבלה תוסף אחר למשך חודש: potassium chloride (קבוצה 1, n=16), potassium-sodium nitrate (קבוצה 2, n=15), chelated magnesium (קבוצה 3, n=16) ו- potassium magnesium citrate (קבוצה 4, n=15). (המינונים בכל התוספים היו אקוויוולנטים). לאחר נטילת תוסף המכיל אשלגן  (קבוצות 1,2,4), רמת האשלגן בפלזמה עלתה וכך גם פעילות משאבת NA-K, אך רמת האשלגן בכדוריות הדם האדומות עלתה רק בקבוצות 2,4. כאשר ניתן תוסף אשר מכיל מגנזיום (קבוצות 3,4), chelated magnesium הביא לעליה משמעותית ברמת האשלגן בדם, וכן ברמת האשלגן, הנתרן והמגנזיום באריתרוציטים, וללא עליה משמעותית בפעילות משאבת אשלגן נתרן. לעומת זאת, potassium-magnesium citrate הביא לעליה משמעותית ברמת האשלגן והמגנזיום באריתרוציטים וכן בפעילות משאבת נתרן-אשלגן, וגרמה לירידה ברמת הנתרן באריתרוציטים. מסקנת החוקרים היתה כי תוספים שונים של מגנזיום ואשלגן גורמים להשפעות שונות על ממברנת התא ועל תכולת האשלגן, הנתרן והמגנזיום בתוך התא.

זמינותו הביולוגית של Magnesium Diglycinate נבדקה במאמר שפורסם ב Journal of Parenteral and Enteral Nutrition (4) בשנת 1994, בו נבדקו מטופלים אשר עברו כריתת מעי דק באיזור ה ileum ואשר היו בסיכון לחסר במגנזיום בשל כך. המחקר היה randomized cross over trial כפול סמיות עם 12 מטופלים אשר עברו כריתת איליום על מנת להשוות בין הזמינות הביולוגית של מגנזיום-דיגליקינאט (chilate) לעומת מגנזיום אוקסיד (MgO). המגנזיום בשני המקרים היה מסומן וכך יכלו לעקוב אחר זמינותו הביולוגית. במחקר זה ספיגת המגנזיום היתה באופן כללי קטנה אך לא שונה בין שני התכשירים (23.5% לעומת 22.8% ספיגה עבור מגנזיום דיגליקינאט לעומת MgO בהתאמה). עם זאת, ספיגת המגנזיום היתה גבוהה באופן מובהק ססטיסטי במולקולת הכילאט לעומת MgO בארבעת המטופלים אשר הראו את החסר המשמעותי ביותר של מגנזיום (23.5% לעומת 11.8%, p<0.05). מסקנת החוקרים היתה כי מגנזיום דיגליקינאט עשוי להיות תוסף מגנזיום יעיל במטופלים אשר עברו כריתת מעי דק.

במאמר אחר מ Maternal & Child Nutrtition(5) בדקו את יעילות תוסף מגנזיום להתכווצויות שרירי הרגלים של נשים הרות. המחקר היה RCT כפול סמיות אשר כלל 86 נשים בשבוע 14-34 להריון ואשר סבלו מהתכווצויות בשרירי הרגלים לפחות פעמיים בשבוע. 41 נשים קיבלו מגנזיום ביסגליצינט(chelate) (300מ”ג ליום) ו 39 קיבלו פלצבו. מידע אודות כאבי השרירים התקבל ותועד לפני תחילת הטיפול ובשבוע הרביעי של המחקר. התוצא הראשוני אשר היה ירידה של 50% בהתכווצויות שרירי הרגלים, היה סטטיסטית גבוה יותר לאחר טיפול במגנזיום ביסגליצינטלעומת קבוצת הביקורת (86% לעומת 60.5%, p=0.007). גם ירידה של 50% בעוצמת הכאבים היתה שכיחה יותר בקבוצה אשר קיבלה מגנזיום לעומת קבוצת הביקורת. (69.8% לעומת 48.8%, p=0.048). לא היה הבדל בין שתי הקבוצות מבחינת תופעות הלוואי. תוצאות מחקר זה הראו כי תוסף מגנזיום, ובמקרה זה מגנזיום ביסגליקינאט, יכול לשפר את עוצמת ותדירות התכווצויות שרירי הרגלים בנשים הרות ויש לשקול טיפול בו באוכלוסיה זו.

מגנזיום ביסגליצינטמציג יתרונות על פני תוספי מגנזיום אחרים. זמינותו הביולוגית ויעילותו היתה גבוהה אף במינונים נמוכים, מעבר למלחי מגנזיום אנאורגנים וחלק מהמלחים האורגנים כגון magnesium citrate או magnesium lactate (2).  המנגנון המוצע הוא בספיגתו השונה, דרך תעלות דיפפטידיות במעי ובהמשך התפרקותו למגנזיום ולגליצין.

 מקורות:

1.       Albion et al

2.       Magnesium Bisglycinate as safe form for mineral supplementation in human nutrition. International Journal of orthomolecular and related medicine, 2013.

3.       Changes in Erythrocyte Contents of Potassium, Sodium and Magnesium and Na, K-pump Activity after the Administration of Potassium and Magnesium Salts. J Med Assoc Thai, 2004.

4.       Bioavailability of Magnesium Diglycinate vs. Magnesium Oxide in Patients with Ileal Resection. Journal of Parenteral and Enteral Nutrition, Vol. 18, No 5, 1994

5.       Oral magnesium for relief in pregnancy induced leg cramps: a randomized controlled trial. Maternal & Child Nutrition, 2012.