ממצאיו של מחקר שפורסם לאחרונה מעידים כי כקרב חולים שעברו השתלת ריאה, תורם תיפקוד לקוי ראשוני של השתל, סינדרום חמור של פציעת איסכמיה-רה-פרפוזיה בשתל המתרחש בימים שלאחר ההשתלה, באופן משמעותי לתמותה המוקדמת והמאוחרת לאחר השתלת ריאה.
אחד החוקרים, ד”ר Christie, מסביר בראיון כי המחקר מראה כי תיפקוד לקוי ראשוני של השתל מהווה גורם חשוב במקרים של השתלת ריאה ולכן מכוונים מאמצים גדולים להבנת מנגנוני התהליך ויש להגביר את המאמצים להמנע ממקרים אלו.
החוקרים ניתחו נתונים שנאספו בקרב 5,262 חולים שנותחו בין השנים 1994-2000. השכיחות הכללית של מקרי תיפקוד לקוי של השתל עמדה על ערך של 10.2% ולא נמצאה תלות שלה בשנה בה בוצע הניתוח.
שיעור התמותה בתוך 30 ימים עמד על ערך של 42.1% בקרב החולים שבהם הופיע תיפקוד לקוי ראשוני של השתל, לעומת ערך של 6.1% בקרב יתר החולים. תיפקוד לקוי ראשוני של השתל הופיע בקרב 43.6% מהחולים שנפטרו בתוך 30 ימים ממועד ההשתלה.
ד”ר Christie מציין כי הממצא המעניים הוא שבקרב חולים ששרדו את השנה הראשונה לאחר ההשתלה, נמצא כי אלו שסבלו בעבר מתיפקוד לקוי ראשוני של השתל בסמוך למועד ההשתלה עדיין מצויים בסיכון גבוה יותר לתמותה במהלך השנים הבאות. התאמת התוצאות למשתנים קליניים שכללו את ה-bronchiolitis obliterans syndrome לא השפיעה על הקשר שהתגלה.
ד”ר Christie מסביר כי העליה בתמותה לטווח הארוך עלולה לנבוע מהשפעות ממושכות של אשפוז ממושך ביחידה לטיפול נמרץ או מדחיה אימונית רבה יותר של האיבר המושתל המופיעה בשל הפציעה האקוטית בריאה בתקופה קצרת הטווח לאחר ההשתלה.
הוא מסכם כי יש לבחון את הסיבות להבדל שנצפה בתמותה לטווח הארוך (מבחינת הופעת דחיה או רגישות) במחקרים עתידיים, בכדי לאפשר מתן התערבות מתאימה לטיפול בתופעה.
Am J Respir Crit Care Med 2005;171:1312-1316.
<!–
–>
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!