מחקר חדש המתפרסם במהדורת ה-1 לפברואר של Circulation מצביע על כך שנשים הנמצאות בסיכון גבוה למחלות לב ממעטות להשיג את יעדי הליפידים. רק שליש מהנשים ה”ראויות” לטיפול בסטטינים, מקבלות טיפול זה.
המחקר בחן נתונים של כ-8,300 נשים שהוגדרו כבעלות סיכון גבוה הודות למחלות לב מתועדות, סוכרת, או מחלת כליה כרונית.
כידוע ה-AHA (ארגון הלב האמריקאי) הגדיר את יעדי הליפידים בקרב מטופלים הנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה כלדקמן:
– רמת HDL-C מעל 50 מ”ג/ד”ל
– רמת LDL-C מתחת ל-100 מ”ג/ד”ל (הערת המערכת – ארגון ה-NCEP אגב קבע כבר יעד טיפול של מתחת ל-70 מ”ג/ד”ל)
– כולסטרול שאינו HDL-C – מתחת ל-130 מ”ג/ד”ל
– טריגליצירידים – מתחת ל-150 מ”ג/ד”ל.
במחקר נמצא שרק 7% מהנשים השיגו את יעדי הטיפול הנ”ל, אך לאחר 36 חודשי מעקב היה שיפור קל ל-12% נשים שהשיגו את היעדים. כמו כן, רק 32% מהנשים, כאמור, בסיכון גבוה, קיבלו טיפול להורדת רמות ליפידים.
החוקרים מסכמים כי יש מקום לשפר את היישום של ההנחיות בטיפול בנשים מבוגרות בסיכון גבוה.
הערת המערכת: אחד המימצאים הבולטים בסקר השבץ הישראלי היה שימוש נמוך יחסית בקרב מטופלים שסבלו משבץ (גברים ונשים) בטיפול בסטטינים (35% בגילאים 65-80, ו-20% בלבד בגילאים מעל 80). נראה איפוא שהתמונה המתוארת ב-Circulation עלולה להיות דומה גם לזו הקיימת במחוזותינו, ונראה שיש מקום לתת דגש בטיפול מונע בקבוצה זו.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!