אטורבסטטין נראה כמסייע באופן משמעותי בהפחתת swollen joint במטופלים עם דלקת פרקים שגרונית פעילה (RA ), וזאת במקביל לטיפול תרופתי הולם שגרתי.
במחקר זה שנערך באירלנד, בוצעה הערכת מצב מחלה ב-116 מטופלים, בגיל ממוצע של 56, למשך 6 חודשים לאחר רנודמיזציה בין 40 מ”ג אטורבסטטין או פלצבו.
החולים סבלו מ-RA במשך 11.5 שנים בממוצע, וקיבלו טיפול שגרתי במהלך המחקר. במסגרת הטיפול ניתנו גם הזרקות תוך מפרקיות של קורטיקוסטרואידים, אך לא בתקופה של 4 שבועות לפני הרנדומיזציה.
ניתוח התוצאות ע”פ נתוני ההיענות לטיפול כאשר ההתייחסות לאלו שלא השלימו את תקופת המעקב כלא מגיבים לטיפול. התוצאות העיקריות שנבחנו היו שינוי במדד פעילות המחלה (DAS28 ) , ושיעור המטופלים שהשיגו את יעדי הליגה האירופאית נגד ראומטיזם (EULAR ).
לאחר 6 חודשים, 31% מהמטופלים שטופלו באטורבסטטין, לעומת 10% מקבוצת הפלצבו, השיגו תגובה לפי DAS28 ו-EULAR . בקבוצת האטורבסטטין הושג שיפור של 0.5- נקודות, בהשוואה ל-0.03 בקבוצת הפלצבו.
התאמה לטיפול במתוטרקסט, אשר היה בשיעור גבוה יותר בקרב קבוצת האטורבסטטין, לא שינה את המשמעות הסטטיטית של הירידה ב-DAS28 .
כמו כן נמצאה ירידה במדדי CRP ושקיעה של כדורי דם אדומים בשיעורים של 50% ו-28% בהתאמה, בקבוצת האטורבסטטין בהשוואה לפלצבו.
הירידה הממוצעת ב-swollen joint הייתה 2.16- לטובת האטורבסטטין. בקבוצה זו המטופלים גם הראו שיפור בגורמי הסיכון הווסקולרים שלהם. שיעור תופעות הלואי היה שווה בשתי הקבוצות.
בנוסף לכך, 53 מטופלים מקבוצת האטורבסטטין, בהשוואה ל-45 מקבוצת הפלצבו סיימו את תקופת המעקב של 6 החודשים, דבר שלדעת החוקרים מדגים את יעילות וסבילות הטיפול.
למרות שהשינוי במדד ה-DAS28 היה צנוע יחסית, הירידה המובהקת מהווה הוכחה לגישה שציר הפעילות של הסטטינים מהווה הזדמנות תראופוטית, מסכמים החוקרים. דרושים כמובן מחקרים נוספים לצורך אישור הכללת הסטטינים בטיפול ארוך הטווח ב-RA .
Lancet 2004;363:2015-21
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!