אין יתרון בהמשך נוגדי קרישה לאחר התערבות כלילית מלעורית (ESC)

נראה שאין יתרון בהמשך טיפול בנוגדי קרישה לאחר התערבות כלילית מלעורית (PCI) ראשונית עקב אוטם שריר הלב, כך על פי תוצאות מחקר שהוצג בקונגרס האגודה האירופית לקרדיולוגיה (ESC)

נראה שאין יתרון בהמשך טיפול בנוגדי קרישה לאחר התערבות כלילית מלעורית (PCI) ראשונית עקב אוטם שריר הלב (STEMI), כך על פי תוצאות מחקר אקראי מבוקר גדול שהוצג בקונגרס האגודה האירופית לקרדיולוגיה (ESC). הנתונים הראו כי לא היה הבדל בין המשך טיפול בנוגד קרישה, הן עבור התוצאות האיסכמיות והן באשר לדימומים. המחקר גם הדגים כי עשוי להיות הבדל בין סוגי נוגדי קרישה לאחר 30 יום ולאחר כשנה, אך ממצאים אלו דורשים מחקר עתידי.

ההנחיות האירופיות והאמריקאיות לתסמונות כליליות חריפות אינן מספקות כיום המלצה אם יש להפסיק נוגדי הקרישה לאחר התערבות כלילית מלעורית עקב STEMI, אמרה החוקרת הראשית של המחקר, בין היתר, עקב מחסור במחקר אקראי.

המחקר כלל 53 מרכזים רפואיים בסין, וכלל 2989 מטופלים שכמעט כולם טופלו תחילה ב-bivalirudin במהלך ועד 4 שעות לאחר ההליך. לאחר מכן, החולים חולקו אקראית לקבוצת המשך טיפול בנוגד קרישה (n = 1494) או לקבוצת פלצבו ללא נוגד קרישה (n = 1495). אלו שהוקצו לקבוצת המשך הטיפול בנוגדי קרישה יכלו לקבל אחד משלושה משטרי נוגדי קרישה לפי בחירת המרכז הרפואי המשתתף. משטרים אלה כללו הפרין  (UFH), שניתן במינון תוך ורידי; אנוקספרין, LMW הפרין, הניתן במנה תת עורית אחת ליום; או המשך bivalirudin, שניתן במינון תוך ורידי של 0.2 מ”ג/ק”ג/שעה.

99.2% מהמטופלים השלימו שנה של מעקב (1482 בכל אחת משתי הקבוצות). אחוז החולים שעברו MACE (אירוע קרדיו-וסקולרי משמעותי) היה 4.2% בקבוצה שהמשיכה נוגדי קרישה ו-4.9% בקבוצה ללא נוגדי קרישה, אך ההבדל היה לא מובהק (HR = 0.86; P = .38). באופן דומה, לא היה הבדל בין הקבוצות בשיעור דימום (HR = 0.87; P = .67).

לכתבה ב-medscape

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה