טיפול תרופתי אופטימאלי מפחית משמעותית את הסיכון לתמותה ואירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים לאחר עשר שנים בחולים לאחר רה-וסקולריזציה של מספר עורקים כליליים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת The American Journal of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות ההמלצה לטיפול תרופתי אופטימאלי לאחר רה-וסקולריזציה כלילית למניעה שניונית, אין נתונים רבים אודות ההשפעה ארוכת הטווח של טיפול זה. כעת הם התבססו על נתונים ממאגר ASAN-Multivessel (או Asan Medical Center-Multivessel Revascularization) וזיהו 8,311 חולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (3,115 חולים) או התערבות כלילית מילעורית (5,196 חולים).
טיפול תרופתי אופטימאלי הוגדר כמשלב של לפחות 3 תרופות מארבע משפחות שונות (נוגדי-טסיות, סטטינים, חסמי ביתא, מעכבי ACE או ARB).
שני התוצאים העיקריים כללו את שיעורי התמותה מכל-סיבה ומשלב סיבוכים חמורים שכלל תמותה, אוטם לבבי ספונטאני או אירוע מוחי לאחר עשר שנים.
מבין 8,311 חולים, 4,321 (52%) קיבלו טיפול תרופתי אופטימאלי. במדגם מותאם שכלל 3,397 חולים, קבלת טיפול תרופתי אופטימאלי לעומת אי-קבלת טיפול אופטימאלי לוותה בסיכון מופחת משמעותית לתמותה מכל-סיבה (10.7% לעומת 18.7%; יחס סיכון של 0.55, רווח בר-סמך 95% של 0.47-0.65) ומשלב סיבוכים חמורים (14.5% לעומת 22.5%, יחס סיכון של 0.635, רווח בר-סמך 95% של 0.55-0.73) לאחר עשר שנים.
התועלת של טיפול תרופתי אופטימאלי בהפחתת הסיכון לתמותה לאחר עשר שנים הייתה בולטת יותר בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית (יחס סיכון של 0.45, רווח בר-סמך 95% של 0.36-0.56), בהשוואה לחולים לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (יחס סיכון של 0.72, רווח בר-סמך 95% של 0.58-0.90) עם אינטראקציה מובהקת סטטיסטית (p=0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי טיפול תרופתי אופטימאלי מפחית את הסיכון לתמותה ואירועים קרדיווסקולאריים בחולים לאחר רה-וסקולריזציה של מחלה כלילית רב-כלית. ההשפעה של טיפול תרופתי אופטימאלי הייתה בולטת יותר בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית, בהשוואה לאלו שהיו לאחר ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!