במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Sleep Medicine מדווחים חוקרים על סיכון מוגבר לגלאוקומה פתוחת-זווית במבוגרים לאחר אבחנה של דום נשימה חסימתי בשינה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הקשר בין גלאוקומה פתוחת-זווית ובין דום נשימה חסימתי בשינה אינו מובן היטב. הסיכון ארוך הטווח לגלאוקומה פתוחת-זווית לאחר אבחנה של דום נשימה חסימתי בשינה לא נבחן בעבר וכעת הם התמקדו בסוגייה זו ובחנו את הסיכון לגלאוקומה פתוחת-זווית לאורך 12 שנות מעקב לאחר אבחנה של דום נשימה חסימתי בשינה.
החוקרים בחרו באקראי קבוצה של חולים עם דום נשימה חסימתי בשינה מבין 3.5 מיליון מבוגרים במאגר National Health Insurance Services. קבוצת הביקורת כללה חולים ללא הפרעת הנשימה בשינה התואמים במספר משתנים לאלו בקבוצת המקרים.
התוצא העיקרי של המחקר היה אבחנה של גלאוקומה.
מדגם המחקר כלל 6,369 משתתפים עם וללא דום נשימה חסימתי בשינה. יחס הסיכון הכולל לגלאוקומה פתוחת-זווית לאחר אבחנה של דום נשימה חסימתי בשינה עמד על 1.42 (רווח בר-סמך 95% של 1.19-1.69).
מניתוח לפי תתי-קבוצות, הסיכון לגלאוקומה פתוחת-זווית היה גבוה כפליים (יחס סיכון של 1.94, רווח בר-סמך 95% של 1.57-2.41) באלו מעל גיל 60 שנים והיה גבוה פי 1.5 באלו עם סוכרת (יחס סיכון של 1.50, רווח בר-סמך 95% של 1.20-1.89) או עם יתר לחץ דם (יחס סיכון של 1.53, רווח בר-סמך 95% של 1.26-1.86). מנגד, בחולים עם היסטוריה של ניתוח בשל דום נשימה חסימתי בשינה תועד סיכון מופחת לגלאוקומה פתוחת-זווית (יחס סיכון של 0.71, רווח בר-סמך 95% של 0.52-0.96).
החוקרים מסכמים וכותבים כי לאורך 12 שנות מעקב, הסיכון לגלאוקומה פתוחת-זווית היה מוגבר לאחר אבחנה של דום נשימה חסימתי בשינה. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לקבוע אם טיפול בהפרעת הנשימה בשינה עשוי להשפיע על הקשר הנ”ל.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!