חבלת ראש עם וללא אובדן הכרה מלווה בסיכון מוגבר לשינויים נוירו-דגנרטיביים ופגיעה בכלי דם המעלים את הסיכון לדמנציה, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Network Open.

מחקרים קודמים הראו כי חבלת ראש הינה גורם סיכון לליקוי קוגניטיבי ודמנציה, אם כי מרבית העדויות בנושא נוגעות לחבלת ראש בדרגה מתונה או חמורה. מרבית חבלות הראש באוכלוסייה הכללית הן בחומרה קלה יחסית.

המחקר הנוכחי כלל בדיקות לאחר המוות של 1,689 מוחות של חולים מבוגרים שלקחו חלק במחקרים להערכת זקנה: Religious Orders Study, Rush Memory and Aging Project ו-Minority Aging Research Study.

מבין כלל החולים, 67% היו נשים, הגיל הממוצע בעת המוות עמד על 89.2 שנים. בניגוד למחקרים קודמים, המשתתפים במחקר לא סבלו מדמנציה בעת הגיוס למחקרים השונים. הערכת חבלת ראש ואובדן הכרה התבססה על דיווח עצמי בעת הגיוס למחקר ובמסגרת ביקורי מעקב שנתיים. משך המעקב הממוצע עמד על 8.7 שנים.

החוקרים סיווגו 1,024 משתתפים ללא היסטוריה של חבלת ראש, 161 חולים עם היסטוריה של חבלת ראש עם אובדן הכרה ו-504 חולים עם היסטוריה של חבלת ראש וללא אובדן הכרה.

הערכות נוירו-פתולוגיות כללו הערכת עומס עמילואיד-ביתא, סבכים נוירופיברילריים, גופיפי לואי, אוטמים מוחיים ושינויים נוירו-פתולוגיים אחרים. נתונים נוירו-פתולוגיים מלאים היו זמינים עבור 1,578 מקרים.

בהשוואה לאלו ללא היסטוריה של חבלת ראש, באלו עם חבלת ראש ואובדן הכרה תועד עומס משקעי עמילואיד ביתא גדול יותר (p=0.008) לאחר תקנון לגיל בעת המוות, מין ורמת השכלה. בקרב חולים עם היסטוריה של חבלת ראש ואובדן הכרה תועד עומס משקעי עמילואיד ביתא גדול יותר באזור טמפורלי וניאו-קורטיקאלי, בהשוואה לאלו ללא חבלת ראש.

בקרב אלו עם היסטוריה של חבלת ראש ואובדן הכרה תועד סיכוי גבוה יותר לאוטם מוחי (יחס סיכויי של 1.45, p=0.02) ומיקרו-אוטמים (יחס סיכויים של 1.70, p=0.002). הקשר היה בולט במיוחד עבור מיקרו-אוטמים תת-קורטיקאליים, עם סיכוי גבוה ב-85% לאוטמים אלו (p=0.002).

בקרב אלו עם חבלת ראש וללא אובדן הכרה לא תועדו שיעורים גבוהים יותר של שינויים פתולוגיים של מחלת אלצהיימר, אך תועד סיכון מוגבר לגופיפי לואי (יחס סיכויים של 1.37, p=0.04) ומיקרו-אוטמים קורטיקאליים (יחס סיכויים של 1.43, p=0.008), בהשוואה לחולים ללא חבלת ראש.

הקשר בין חבלת ראש, עם או ללא אובדן הכרה, עם שינויים פתולוגיים בכלי הדם נותר גם לאחר תקנון לגורמי סיכון וסקולאריים ונטל מחלה וסקולארית.

ממצאי המחקר מעלים את האפשרות כי חבלת ראש עם אובדן הכרה עשוי לערב מסלולים שונים בהשוואה לחבלת ראש ללא אובדן הכרה. לדוגמא, ייתכן וחבלת ראש עם אובדן הכרה משפיעה על פינוי עמילואיד, בעוד שחבלת ראש ללא אובדן הכרה כוללת מנגנון המוביל לגופיפי לואי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי כל צורות חבלת ראש, גם צורות קלות יותר שאינן מובילות לאובדן הכרה, עשויות להוביל לשינויים פתולוגיים במוח ולהעלות את הסיכון לדמנציה.

JAMA Netw Open. 2022

לידיעה במדסקייפ