בחולים עם מיאסתניה גראביס שהחלו טיפול בשלב מוקדם ב-Rituximab תועדה הפוגה בשלב מוקדם יותר, בהשוואה לאלו שהחלו בטיפול בשלב מתקדם יותר של המחלה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת JAMA Neurology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את תוצאות הטיפול ב-Rituximab בחולים עם מיאסתניה גראביס עמידה לטיפול ואלו עם אבחנה לאחרונה של המחלה וכן להשוות בין Rituximab ובין טיפול אימונותרפי קונבנציונאלי בחולים עם הופעה חדשה של המחלה.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי עם איסוף נתונים פרוספקטיבי כלל 72 חולים עם מיאסתניה גראביס, אשר החלו בטיפול ב-Rituximab בין תחילת 2010 ועד סוף שנת 2018 וחולים עם הופעה חדשה על המחלה אשר החלו טיפול אימונותרפי קונבנציונאלי בין תחילת 2003 ועד סוף שנת 2012.
התוצא העיקרי היה מרווח הזמן עד להפוגה במחלה וכן בחנו החוקרים את השימוש בטיפולי הצלחה וטיפולים אימונותרפיים נוספים ומשך הזמן בהפוגה.
החוקרים מדווחים כי מבין 72 החולים (43% נשים, גיל בתחילת טיפול של 60 שנים), 24 חולים קיבלו Rituximab בתוך 12 חודשים מהופעת המחלה ו-48 חולים קיבלו את הטיפול בשלב מאוחר יותר, 34 מהם אובחנו עם מחלה עמידה לטיפול.
חציון הזמן עד להפוגה היה קצר יותר בקרב חולים עם הופעה חדשה של מיאסתניה גראביס, בהשוואה לאלו עם מחלה עמידה לטיפול (7 לעומת 16 חודשים; יחס סיכון של 2.53, p=0.009) ועם Rituximab לעומת טיפול קונבנציונאלי (7 לעומת 11 חודשים, יחס סיכון של 2.97, p=0.004). בנוסף, מספר טיפולי הצלה הנדרש במהלך 24 החודשים הראשונים היה קטן יותר (0.38 לעומת 1.31 מקרים, p<0.001) וחלק גדול יותר מהחולים נדרש לתוספת מינימאלית, אם בכלל, של טיפול אימונותרפי (70% לעומת 35%; יחס סיכון של 5.47, p=0.02).
שיעורי הפסקת טיפול עקב אירועים חריגים היו נמוכים יותר עם Rituximab, בהשוואה לטיפול קונבנציונאלי (3% לעומת 46%, p<0.001).
ממצאי המחקר תומכים בתועלת יחסית גדולה יותר של Rituximab הניתן בשלב מוקדם של מיאסתניה גראביס. החוקרים קוראים להשלים מחקר אקראי ומבוקר-פלסבו לאישור ממצאי המחקר.
JAMA Neurology 2020
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!