ע”פ מחקר קליני אקראי שנערך בסין מצא כי התוסף המבוסס על צמחי מרפא ברברין הפחית את הסיכון להישנות של אדנומות במעי הגס ונגעים פוליפואידים לאחר כריתת פוליפים לעומת פלצבו.

עם מעקב חציוני של שנתיים, 36% ממקבלי ברברין ו- 47% ממקבלי הפלצבו סבלו מאדנומות חוזרות. הסיכון היחסי הלא מתואם להישנות למקבלי הברברין היה 0.77 (95% CI 0 · 66-0.91, P = 0 · 001) כך דיווח ג’ינג-יואן פאנג, ממרפאת בית הספר לרפואה באוניברסיטת ג’יאו-טונג בשנחאי, ב- The Lancet Gastroenterology & Hepatology.

אדנומות מתקדמות התגלו אצל 3% מקבוצת הברברין לעומת 6% בקבוצת הפלצבו, ואילו אדנומות לא מתקדמות התגלו אצל 33% לעומת 41% בשתי הזרועות הללו.

החוקרים מסרו כי לא התרחשו תופעות לוואי חמורות ולא התגלו גידולי סרטן המעי הגס במהלך המעקב הקולונוסקופי.

החוקרים קוראים לחקור את מנגנון הפעולה של ברברין, “תוצאות המחקר הנוכחי, שנהיה מבוקר פלצבו מצביעות על כך שברברין עשוי להפחית באופן משמעותי את הסיכון להישנות של אדנומה במעי הגס, ובשל העלות הנמוכה ופרופיל הבטיחות הגבוה נראה כי קיים פוטנציאל לכך שברברין עשוי לסייע במניעה של סרטן המעי הגס.”

התרכובת, ששמה הכימי הוא benzyltetrahydroxyquinoline, מסונתזת כעת אך במקור היא הופקה מהעשב coptis chinensis. אלקלואיד זה, שהוא מרכיב נפוץ בתרופות סיניות מסורתיות, משמש מזה מאות שנים לריפוי שלשולים ודלקת בטן, ונחשב כבעל השפעה חיובית על המקרוביוטיקה של ​​המעי.

מחקרים בבעלי חיים הצביעו על השפעה אנטי-גידולית, כאשר מחקר שנערך בשנת 2015 דיווח כי ברברין הפחית את הגידול המעי הגס בעכברים על ידי אפנון המיקרו-סביבתית של הגידול. ברברין הוכיחה גם השפעות מטבוליות, מה שמגביר את הוצאות האנרגיה על ידי הגברת פעילות השומן החום במכרסמים.

המחקר עצמו התקיים ממנובמבר 2014 ועד דצמבר 2016, וכלל 553 משתתפים שהוקצו באופן אקראי לקבלת ברברין ב -0.3 גרם פעמיים ביום ו -555 משתתפים שהוקצו לפלסבו. הגיל הממוצע של המשתתפים היה כ 57- בשתי הזרועות, מהם 65% גברים. מעט יותר (41%) בקבוצת הפלצבו סבלו מאדנומות מתקדמות בהשוואה לקבוצה הברברית (35%).

כמות המשתתפים במעקב לצורך ביצוע ניתוח המידע המלא כלל 429 מטופלים בקבוצת הטיפול ו- 462 בקבוצת הפלצבו. הניתוח הסופי, שנערך בשנת 2018 לאחר שהמטופל שנרשם האחרון סיים שנתיים של מעקב, מצא כי בקרב 155 בזרוע הברברינה ו 216 בזרוע הפלצבו נמצאו אדנומות חוזרות.

תופעת הלוואי השכיחה ביותר בשתי הקבוצות הייתה עצירות: שישה (1%) מתוך 446 מטופלים בקבוצת הברברין לעומת אחד (פחות מ- 0.5%) מתוך 478 חולים בקבוצת הפלצבו.

“יש לבצע ניסויים אקראיים נוספים כדי לשכפל את הממצאים שלנו ולחקור את תגובות המינון”, כתבה הקבוצה של פאנג, וציינה כי נערך כעת גם מחקר מעקב פתוח בכדי לחקור את הקשר בין ברברין לאדומה או סרטן המעי הגס המתקדם.

סוהי קווון, ד”ר אנדרו ט. צ’אן, ד”ר MPH, שניהם מבית החולים הכללי של מסצ’וסטס בבוסטון, כתבו בפרשנות נלווית, שהתוצאות מלהיבות : “מחקר מתוכנן היטב זה הוא העדות הראשונה לקשר סיבתי עבור ניאפלסיה של ברברין ומעי הגס אצל בני אדם, והוא מחזק עדויות ניסיוניות קודמות ומדגים הוכחה משכנעת לעקרון הפעולה הפוטנציאלי של שימוש חוזר במוצר טבעי למניעה התפתחות גידולים אלה. “

למרות התוצאות המבטיחות הללו, עם זאת, הפרשנים מזהירים כי מוקדם עדיין מדי להמליץ ​​על ברברין כטיפול משלים במסגרת הפוסט-פוליפקטומיה, והם קוראים לבדיקות נוספות להערכת התרכובת, במיוחד בשילוב עם חומרים פרמקולוגים בעלי פוטנציאל מניעה אחרים כמו אספירין.

החוקרים ציינו כי מגבלות המחקר כללו את חוסר היכולת להעריך את ריכוזי הפלזמה של ברברין ואת הקשר לאדנומות חוזרות כתוצאה מהזמינות הביולוגית הלקויה של ברברין וספיגת הדם הנמוכה שלה מהמעיים. בנוסף, מספר המרווחים והזמן של קולונוסקופיות לא הוגדרו בפרוטוקול המחקר באופן ספציפי, ושיעור הגילוי של אדנומה במעי הגס עשוי לגדול בתדירות גבוהה יותר ובמרווחים ממושכים. כמו כן, מכיוון שקולונוסקופיה עם מעי גס נקייה מאושרת לא בוצעה לאחר ניתוח כריתה ראשוני, יתכן שחלק מהנגעים הוחמצו כבר בתחילת הדרך.

בסופו של דבר, מציינים המחברים, חלק מהמשתתפים אבדו במעקב, והמחקר לא ריבד את האקראיות לפי גיל, מין ואתר ההרשמה ולא ניתח את מיקום הישנות האדנומה.

The Lancet Gastroenterology & Hepatology.