בתקופה בה רבים מנסים לצמצם את היקף הטיפול בסרטן שד ולהימנע מטיפול-יתר, עלתה המחשבה כי ניתן לוותר על התערבות ניתוחית בנשים בהן טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי מוביל לתמונה המרמזת לתגובה מלאה. עם זאת, משלושה מחקרים חדשים עולה כי לא ניתן לוותר על ניתוח משמר-שד, גם במידה ובדיקות ההדמיה מעידות על תגובה יוצאת דופן. במהלך כנס ה-San Antonio Breast Cancer Symposium הציגו חוקרים את הנתונים בנושא ומשלושת המחקרים עולה כי בדיקות הדמיה וביופסיות הן פשוט לא טובות דיו להערכה ראשונית של תגובה לטיפול.

מחקר MICRA (Minimal Invasive Complete Response Assessment) כלל 167 נשים אשר השלימו בדיקת MRI לפני טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי ולאחר השלמת הטיפול. החוקרים מהולנד דיווחו כי 135 נשים השיגו תגובה רדיולוגית מלאה, כפי שנקבע לפי בדיקת ה-MRI, וכי ב-32 נשים נוספות תועדה תגובה רדיולוגית חלקית.

עם זאת, רק ב-59% מהנשים עם תגובה רדיולוגית מלאה בבדיקת MRI תועדה תגובה פתולוגית מלאה, המהווה את מדד הזהב להערכת תגובה לטיפול.

לאחר טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי הושלמו שמונה ביופסיות ליבה בהנחיית אולטרה-סאונד מאזור בו היה הגידול טרם הטיפול הניאו-אדג’וונטי. החוקרים מציינים כי ביופסיות ליבה אלו היו קטנות משמעותית מביופסיות בסיוע ואקום המבוצעות לרוב. החוקרים השוו את תוצאות הבדיקות הפתולוגיות של הביופסיות ואת אלו של דגימות הניתוח.

בלמעלה ממחצית מהנשים (53%) הייתה עדות לתגובה פתולוגית מלאה בדגימה הניתוחית. כל המקרים זוהו נכונה בביופסיה לאחר הטיפול, עם שיעורי תוצאות חיוביות-שגויות של 0%. עם זאת, ביופסיה לאחר הטיפול פספסה מחלה שיירית ב-37% מהנשים; באלו עם תגובה רדיולוגית מלאה בבדיקת MRI, שיעור התוצאות השליליות-שגויות, כאשר מחלה שיירית לא זוהתה בביופסיה, היה אף גבוה יותר ועמד על 45%.

מהנתונים עולה כי בדיקת MRI אינה מדויקת דיו בכדי לזהות תגובה פתולוגית מלאה בקבוצת חולים זו וכי ביצוע 8 ביופסיות בנשים עם תגובה מצוינת לטיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי אינו מדויק דיו בכדי לזהות תגובה פתולוגית מלאה. לא ניתן לוותר על ניתוח משמר שד לאחר טיפול סיסטמי ראשוני מאחר ומחלה שיירית לא-זוהתה בשני שליש מהמקרים.

במחקר RESPONDER מגרמניה עלו תובנות נוספות בנושא: נטילת דגימת ביופסיה גדולה יותר באמצעות VAB (Vacuum-Assisted Biopsy) אינה מספיקה לבדה בכדי לשלול מחלה שיירית בשד. החוקרים בחנו את הנתונים אודות 398 נשים עם סרטן שד בשלב I-III לאחר תגובה חלקית או מלאה לטיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי והשוו את תוצאות VAB לממצאים הפתולוגיים בדגימה הניתוחית. מהנתונים עלה כי ביופסיית VAB לבדה לא זיהתה שארית גידול ב-37 מבין 208 מקרים בהם הייתה עדות לשארית גידול בניתוח (שיעור תוצאות שליליות-שגויות של 17.8%). בצד החיובי יותר, עם שילוב תוצאות VAB עם אולטרה-סאונד וממוגרפיה, פספוס שארית גידול תועד ב-6.2% מהביופסיות בלבד.

במחקר NRG-BR005 נבחן הדיוק של ביופסיה ממיטת הגידול בחיזוי תגובה פתולוגית מלאה בנשים עם תגובה רדיולוגית מלאה או כמעט מלאה בשלוש בדיקות הדמיה (ממוגרפיה, אולטרה-סאונד ו-MRI) לאחר טיפול כימותרפי ניאו-אדג’וונטי. מבין 98 נשים, ב-36 נשים תועדה מחלה שיירית פולשנית או DCIS (Ductal Carcinoma In Situ).

בכלל המדגם, הרגישות של ביופסיה עמדה על 50% והערך המנבא השלילי עמד על 77.5%, שיעור אשר לא ענה על הקריטריון של 90% ומעלה. הערך המנבא השלילי כמעט ענה על הקריטריון במקרה של גידולים חיוביים ל-HER2 (89.5%) והיה נמוך יותר באלו עם מחלה שלילית לקולטנים להורמונים (74.1%) והיה נמוך יותר במקרים של גידול חיובי לקולטנים להורמונים ושלילי ל-HER2 (46.2%).

כאשר החוקרים השוו את תוצאות הבדיקות הפתולוגיות מביופסיה לאלו מניתוח בקרב נשים עם מחלה פולשנית בלבד, הערך המנבא השלילי שוב כמעט ענה על הקריטריון של המחקר (89.2%).

אעפ”י כן, החוקרים נאלצו לקבוע כי התוספת של ביופסיה של מיטת הגידול, בהנחיית בדיקות הדמיה, למשלב של שלוש בדיקות הדמיה, לא השיג את היעד של ערך מנבא שלילי של 90% בכלל המדגם ולכן לא ניתן לתמוך בטיפול משמר-שד ללא התערבות ניתוחית.

מתוך כנס ה-SABCS

לידיעה במדסקייפ