במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מוצגות הנחיות חדשות מטעם ה-Endocrine Society, לפיהן יש להשלים בדיקות סקר ארוכות-טווח לזיהוי הפרעות אנדוקריניות בקרב מטופלים ששרדו ממאירות בילדות.

המומחים מציינים כי מחקר שפורסם לאחרונה הציע כי עד 50% משורדי מחלות ממאירות שאובחנו בילדות צפויים לפתח הפרעה אנדוקרינית בשלב מאוחר בחייהם, עקב סוג הממאירות והשפעות הטיפול על איברים אנדוקריניים, בפרט אלו המשפיעים על בלוטת ההיפופיזה והיפותלמוס.

כאשר לוקחים בחשבון את המאפיינים הקליניים של החולים, היסטוריית ממאירות וחשיפה לטיפול, המומחים ממליצים להקפיד על הערכה סדירה של מגוון הפרעות אנדוקריניות. לדוגמא, חלק מההפרעות האנדוקריניות הנפוצות המזוהות באלו ששרדו ממאירות בילדות כוללות הפרעות גדילה, בהן קומה נמוכה, חסר הורמון גדילה, התבגרות מוקדמת מרכזית, היפוגונדיזם מרכזי, היפותירואידיזם מרכזי וחסר ACTH (Adrenocorticotropic Hormone).

ההנחיות החדשות נוגעות לסיכון הגדל להפרעות אנדוקריניות בקרב שורדי ממאירויות בילדות ומציעות את הגישה הטובה ביותר לטיפול בהפרעות גדילה והיפופיזה באוכלוסיה זו. ההנחיות מדגישות את חשיבות בדיקות סקר לאורך כל חיי המטופלים הללו, במטרה לזהות הפרעות בשלב מוקדם ולספק את הטיפול הטוב ביותר.

מטופלים ששרדו ממאירויות בילדות מצויים בסיכון גבוה במיוחד להפרעה בגדילה הסיכון הגבוה ביותר תועד בקרב אלו ששרדו גידולים מוחיים ויש לעקוב באופן סדיר אחר גדילה לינארית, כולל גובה בעמידה ובישיבה. חשיפה לטיפולים הכוללים קרינה לאזור היפותלמוס-היפופיזה, קרינה לעמוד השרה, קרינה כל-גופית, גלוקוקורטיקואידים, תרופות ממשפחת TKI (Tyrosine Kinase Inhibitor) וחומצה רטינואית, כולם נקשרו עם סיכון מוגבר להפרעה בגדילה. המומחים ממליצים כנגד שימוש בהורמון גדילה בחולים ללא חסר הורמון גדילה או במטופלים ב-TKI.

באשר לשורדים עם עדות לחסר הורמון גדילה, באלו שטופלו לגידולים בציר היפותלמוס-היפופיזה ובאלו בהם הייתה חשיפה של האזור לקרינה במינון של לפחות 18 Gy יש להשלים הערכה תקופתית של רמות הורמון גדילה לאורך חיי המטופל. יש לקבוע את הגובה כל 6-12 חודשים בחולים אלו. ההנחיות ממליצות עוד על טיפול בהורמון גדילה, אך יש להמתין עם התחלת הטיפול עד לפחות שנה אחת ללא עדות למחלה.

בחולים עם היסטוריה של הידרוצפלוס, גידולים המתפתחים בתוך אזור ההיפותלמוס או סמוך לו ו/או אלו שנחשפו לקרינה לאזור היפותלמוס-היפופיזה במינון של לפחות 18 Gy, יש להשלים הערכה סדירה להתבגרות מוקדמת מרכזית, המלצה המבוססת על עדויות מתונות. ההנחיות מציעות מדיד רמות טסטוסטרון בדם ורמות LH (Luteinizing Hormine), בניגוד למדידת נפח האשך לקביעת הגורם להתבגרות המוקדמת.

בקרב חולים שנחשפו לקרינה לאזור היפותלמוס-היפופיזה במינון של 30 Gy ומעלה וכן בחולים עם היסטוריה של גידולים או ניתוח המשפיעים על אזור הציר, יש להשלים בדיקת סקר שנתית לזיהוי חסר LH ו-FSH, TSH ו-ACTH. גישות טיפול סטנדרטיות מומלצות לטיפול בכל המצבים הללו. עם זאת, כאשר מאבחנים חסר TSH, ההנחיות מייעצות כנגד בדיקת T3 או מבחן גירוי TRH, המלצה המבוססת על עדויות מתונות.

במטרה לסייע בניסוח המלצות הטיפול בעתיד, המומחים קוראים למחקר נוסף אודות ההשפעות האנדוקריניות של טיפולים חדשים לממאירויות, דוגמת תרופות ביולוגיות ייעודיות, תכשירים אימונו-מודולטורים וקרינה עם פרוטונים.

J Clin Endocrinol Meta 2018

לידיעה ב-MedPage Today