חידוש טיפול נוגד-טסיות בחולים עם דימום תוך-מוחי בדרגה קלה-עד-בינונית אינו מלווה בהחמרת תוצאות תפקודיות, כך עולה ממחקר רטרוספקטיבי, שתוצאותיו פורסמו בכתב העת Neurology.
במסגרת המחקר הנוכחי בחנו החוקרים את הנתונים אודות חולים עם דימום תוך-מוחי ספונטאני ממדגם ERICH (Ethnic/Racial Variations of Intracerebral Hemorrhage), אשר נטלו כולם טיפול נוגד-טסיות טרם התייצגות עם דימום תוך-מוחי.
בסיכומו של דבר, 89 חולים עם דימום תוך-מוחי ספונטאני ענו על קריטריוני המחקר: 127 חולים חידשו טיפול נוגד-טסיות לאחר שחרור מבית החולים ו-732 חולים לא חידשו את הטיפול. החוקרים השלימו התאמה של 1:1 בין הקבוצות, כל מדגם עם 107 חולים. הצבת נקז חיצוני (15.9% לעומת 6.5%) ונקז נוזל שדרה (6.5% לעומת 0.9%) היו נפוצים יותר בקרב חולים שלא חידשו טיפול נוגד-טסיות; פרט לכך, שני המדגמים היו נפוצים.
התוצא העיקרי היה מדד Modified Rankin Scale (mRS) של 0-2 (עצמאות תפקודית) לאחר 90 ימים. תוצאים משניים כללו תוצאה מצוינת (מדד mRS של 0-1), תמותה, מוגבלות ומדדי איכות חיים בריאותית.
באשר לתוצא העיקרי, לא תועדו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות (36.5% לעומת 43.9%). ההבדל בשיעור התוצא העיקרי לא היה מובהק סטטיסטית ונותר כך לאחר תקנון לספירת טסיות, היסטוריה של ניתוח עורקי תרדמה, הצבת נקז חיצוני ונקז נוזל שדרה. לא תועדו הבדלים בתוצאים המשניים.
אעפ”י שההחלטה על חידוש טיפול נוגד-טסיות נותרה בידי הרופא המטפל, יש לשקול חידוש טיפול נוגד-טסיות בחולים עם דימום בחומרה קלה-עד-בינונית וגורמי סיכון קרדיווסקולאריים משמעותיים. עם זאת, ההחלטה תתבסס על מספר גורמים, כולל ההתוויה לטיפול.
Neurology 2018
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!