חסימה חדה של עורק כלילי במהלך פרוצדורת TAVR (Transcatheter Aortic Valve Replacement) הינה סיבוך מוכר היטב אשר זוהה במחקרים קדם-קליניים, אך כעת עולות עדויות המצביעות על סיבוך אפשרי שלא היה ידוע קודם לכן, חסימה מאוחרת של עורק כלילי.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חסימה כלילית מאוחרת הינה סיבוך נדיר ולא-מדווח לאחר פרוצדורות TAVR. כעת הם ביקשו לתאר את ההיארעות והמאפיינים הפתופיזיולוגיים של סיבוך זה לאחר פרוצדורות TAVR, על-בסיס נתונים ממאגר רב-מרכזי, בינלאומי גדול. הנתונים נאספו באופן רטרוספקטיבי מ-18 מרכזים בין נובמבר 2005 ועד דצמבר 2016.
במהלך תקופת המחקר תועדו 38 מקרים של חסימה כלילית מאוחרת (היארעות של 0.22%) מבין מדגם כולל של 17,092 פרוצדורות TAVR. חסימה כלילית מאוחרת הייתה נפוצה יותר לאחר פרוצדורות מסתם בתוך מסתם (0.89% לעומת 0.18%) ובמקרים בהם נעשה שימוש במסתמים בהרחבה עצמית בפרוצדורה הראשונה (0.36% לעומת 0.11%). חסימה כלילית מאוחרת הייתה נפוצה יותר במהלך 24 השעות הראשונות לאחר TAVR (47.4%, 18 מקרים); שישה מקרים (15.8%) אירעו בין 24 שעות ועד שבוע לאחר הפרוצדורה, כאשר 14 המקרים האחרים (36.8%) אירעו לאחר לפחות 60 ימים מהפרוצדורה.
ההתייצגות הנפוצה ביותר כללה דום לב (31.6%, 12 חולים), לאחריה אוטם לבבי עם עליות מקטע ST (23.7%, 9 חולים). העורק הכלילי השמאלי היה חסום במרבית המקרים (92.1%, 35 חולים). התערבות כלילית מילעורית בוצעה במרבית המקרים (74.3% בעורק השמאלי הראשי; 60% בעורק הימני) והשתלת תומכן מוצלחת בוצעה ב-68.8%.
שיעורי התמותה הכוללים באשפוז עמדו על 50% (19 חולים), עם שיעורים גבוהים יותר במידה וחסימה כלילית מאוחרת אירעה עד שבוע לאחר הפרוצדורה (62.5% לעומת 28.6%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי חסימה כלילית מאוחרת הינה סיבוך נדיר לאחר TAVR, המלווה בשיעורים גבוהים של תמותה באשפוז. על רופאים להיות מודעים לסיבוך זה לאחר פרוצדורות TAVR, עם הקפדה על סף נמוך לביצוע אנגיוגרפיה כלילית במקרים חשודים.
J Am Coll Cardiol. 2018;71:1513-1524
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!