במאמר שפורסם בכתב העת Current Medical Research and Opinion מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם, טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים מלווה בסיכון דומה, או נמוך יותר, לדימומים מג’וריים, בהשוואה לטיפול בקומדין. הטיפול ב-Apixaban (אליקוויס) לווה בסיכון נמוך יותר משמעותית לדימומים מג’וריים, בהשוואה לנוגדי-קרישה אחרים. הטיפול ב-Dabigatran (פרדקסה) לווה בסיכון נמוך יותר משמעותית לדימום מג’ורי, בהשוואה ל-Rivaroxaban (קסרלטו) וקומדין.
החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מחקרי עולם-אמיתי להשוואת הסיכון לדימום מג’ורי בקרב חולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם, תחת טיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים או קומדין.
החיפוש כלל את מאגרי Medline ו-Embase לזיהוי מחקרים שפורסמו בין 1 בינואר, 2003 ועד 18 במרץ, 2017. הם התמקדו במחקרים שהשוו לפחות שניים מהבאים: קומדין, Apixaban, Dabigatran, Rivaroxaban, או Edoxaban.
החיפוש העלה 11 מחקרים שנכללו בסקירה. תשעה מחקרים כללו השוואת נוגדי-קרישה פומיים ישירים מול קומדין וארבעה מחקרים כללו השוואה בין נוגדי-קרישה פומיים ישירים שונים (שני מחקרים כללו את שתי ההשוואות). חציון משך המעקב נע בין 2.6-31.2 חודשים. לא נמצאו עדויות אודות Edoxaban.
הטיפול ב-Apixaban לווה בסיכון נמוך יותר משמעותית לדימום מג’ורי, בהשוואה לנוגדי-קרישה פומיים אחרים (בהשוואה לקומדין יחס סיכון של 0.58; בהשוואה ל-Dabigatran יחס סיכון של 0.73; בהשוואה ל-Rivaroxaban יחס סיכון של 0.55). הטיפול ב-Dabigatran לווה בסיכון נמוך יותר משמעותית בהשוואה לקומדין (יחס סיכון של 0.79) ו-Rivaroxaban (יחס סיכון של 0.76), והטיפול ב-Rivaroxaban לא היה שונה משמעותית מקומדין.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בהשוואה לקומדין, הטיפול בנוגדי-קרישה פומיים ישירים מלווה בסיכון נמוך יותר לדימומים מג’וריים. הטיפול ב-Apixaban לווה בסיכון נמוך יותר משמעותית לדימומים מג’וריים, בהשוואה לנוגדי-קרישה פומיים אחרים.
Curr Med Res Opin. 2018 Mar;34(3):487-498
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!