מאת נעה גינזבורג (BSc)
מחקר חדש שבחן את שיעור ההתמדה של טיפול בתרופת ה- golimumab (סימפוני, ינסן) בחולים עם עם דלקת מפרקים שגרונית (RA), ספונדילוארתריטיס (SpA) ודלקת מפרקים פסוריאטית (PsA), מדווח על שיעור התמדה לאחר שנתיים של כ-70% .
המחקר היה ארוך טווח ותצפיתי בלבד, ללא התערבות, שבחן חולים עם RA, SpA, ו- PsA
שקיבלו טיפול ב- golimumab. יעדי המחקר היו שיעורי ההתמדה בטיפול בתרופה וזיהוי גורמים המנבאים את הפסקת נטילת הטיפול. הפסקת הטיפול נבחנה באמצעות מודל Kaplan-Meier ו- Cox. יחס הסיכונים (HR) של הפסקת הטיפול בתרופה הוערך באמצעות Cox-regression hazard model.
מבין 416 החולים שטופלו ב- golimumab (171 שלא טופלו בתרופה ביולוגית בעבר ו-245 חולים שלא הגיבו בעבר לטיפול ביולוגי ), 88 סבלו מ-RA, 147 מ- SpA ו-181 מ- PsA.
שיעור המשך הטיפול לאחר שנתיים היה 70.2%, ללא הבדל בין המחלות או סוג הטיפול הביולוגי הנוסף.
גורם מנבא חזק להפסקת הטיפול היה השתייכות למין הנשי (ה-HR עמד על 1.95). טיפול מונותרפי ב- Golimumab נקשר לסיכון גבוה יותר להפסקת הטיפול (HR = 1.67).
בקרב החולים ב- SpA, המנבאים החזקים ביותר להפסקת הטיפול היו מין המטופל (נשים, HR = 4.19) והיעדר ביטוי חיצוני למחלה (HR– 4.6).
בחולים עם PsA, משך המחלה נקשר באופן הפוך להפסקה בנטילת התרופה (HR = 0.93), בעוד שטיפול מונותרפי ב-golimumab היה קשור בסיכון גבוה יותר להפסקת הטיפול (HR = 2.21).
החוקרים מציינים כי בחולים עם RA, הגורם המנבא היחיד שנמצא קשור להפסקת הטיפול בתרופה היה העדר תגובת EULAR מספקת לאחר שלושה חודשי טיפול.
ע”פ כי המחקר מראה כי לטיפול ב- golimumab שיעורי התמדה גבוהים בתנאי עולם אמיתי.
החוקרים מציינים כי פרופיל המטופלים שסביר ביותר שימשיכו ליטול את התרופה במשך יותר משנתיים כולל גברים הסובלים מ-SpA שהציגו ביטוי חיצוני למחלה , מטופלים עם PsA שקיבלו טיפול מקביל ב- DMARDs וחולים עם RA שהציגו תגובה קלינית מוקדמת.
2017 Aug;47(1):108-114. doi: 10.1016/j.semarthrit.2017.01.008. Epub 2017 Jan 18
הערת המערכת: חלה טעות בסיכום הראשון של מחקר זה שדווח באתר ב-12/9 באשר לשיעורי הפסקת הטיפול (נכתב בטעות 70% במקום 30%) וזו תוקנה כעת.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!