ממחקר חדש שפורסם ב- Lancet Diabetes Endocrinol (מחקר CVD-REAL Nordic ) עולה כי הטיפול בחולי סוכרת סוג 2 עם פרופיל סיכון קרדיווסקולרי גבוה באמצעות התרופות ממשפחת מעכבי SGLT2 מוביל לירידה בסיכון לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית, בהשוואה לטיפול אחר לסוכרת.

ברקע מסבירים המחברים כי מטופלים עם סוכרת סוג 2 ופרופיל סיכון קרדיווסקולרי גבוה נמצא כי הטיפול במעכבי SGL52 , אמפאגליפלוזין (empagliflozin , ג’ארדיאנס, בורינגר אינגלהיים) ו- canagliflozin הראו הפחתה בתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית . במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לעשות שימוש בנתוני עולם אמיתי המבוססים על מעקב אחר מטופלים בקהילה, ולהשוות את התמותה והתחלואה הקרדיווסקולרית במשתמשים חדשים של מעכבי SGLT2 מול משתמשים חדשים בתרופות אחרות להפחתת רמות סוכר, באוכלוסייה עם פרופיל סיכון קרדיווסקולרי רחב טווח.

נתוני CVD-REAL Nordic היוו אנליזה תצפיתית של מידע ברמת המטופל מתוך הרשמים לרישום תרופות, מאגר סיבות המוות, ומאגר מטופלים לאומי בדנמרק, נורווגיה, ושוודיה.

כל המטופלים שמילאו את המרשמים למעכבי SGLT2 בין 2012 ל-2015 נכללו באנליזה והיו במעקב עד 31/12/2015 . המשתתפים חולקו לקבוצה למשתמשים חדשים של מעכבי SGLT2 ומשתמשים חדשים בטיפולים אחרים להפחתת רמות סוכר.

לכל משתמש במעכב SGLT2 “הוצמד” 3 מטופלים תואמים שקיבלו תרופות אחרות להפחתת סוכר באמצעות שימוש במדד התאמה.

שיעורי הסיכון נבחנו ע”פ מדינה (מודל הישרדות Cox ) , וחושבו ממוצעים משוקללים.

המדדים הקרדיווסקולרים שנבחנו כללו תמותה קרדיווסקולרית, אירועים קרדיווסקולרים מג’וריים (תמותה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב, שבץ איסכמי או מדמם), הגעה לבית חולים בשל אי ספיקת לב (עם או ללא אישפוז) , אוטם שריר הלב לא קטלני, שבץ לא קטלני, ופרפור פרוזדורים. בנוסף נעשה מעקב גם אחרי אירועי היפוגליקמיה חמורים.

החוקרים מדווחים כי בסה”כ נכללו 22,830 משתתפים בקבוצת מעכבי ה-SGLT2, לעומת קבוצה תואמת של משתמשים בתרופות אחרות שכללה 68,490 משתתפים, אשר היו מאוזנים היטב בתחילת המעקב, עם ממוצע מעקב של 0.9 שנים (סטיית תקן 4.1) ו-80,669 שנות מטופל, גיל ממוצע 61 (סטיית תקן 12.0), 40% נשים, ושכיחות מחלת לב הייתה 25% .

94% מהמטופלים במעכבי SGLT2 השתמשו ב-) dapagliflozin שם מסחרי פורסיגה , אסטרה-זנקה), עוד 5% ב- empagliflozin ו-1% ב- canagliflozin(הערת המערכת: כך שניתן לאמר שהמחקר הזה רלבנטי בעיקר עבור הטיפול ב- dapagliflozin) .

נמצא שבהשוואה לתרופות אחרות להפחתת סוכר, השימוש במעכבי SGLT2 היה קשור עם ירידה מובהקת ( p<0·0001) בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית (HR 0·53 [95% CI 0·40-0·71]), , אירועים קרדיווסקולרים מג’וריים (0·78 [0·69-0·87]) , ואירועי אי ספיקת לב (0·70 [0·61-0·81]) .

לא נמצאו הבדלים מובהקים בין השימוש במעכבי SGLT2 לטיפולים האחרים לסוכרת עבור אוטם לא קטלני של שריר הלב, שבץ לא קטלני או פרפור פרוזדורים.

בהשוואה לתרופות האחרות להפחתת רמות הסוכר, השימוש במעכבי SGLT2 היה קשור עם סיכון מופחת להיפוגליקמיות חמורות (HR 0·76 [0·65-0·90]; p=0·001) .

עבור תמותה קרדיווסקולרית, ההבדל , היינו הירידה בתמותה תחת מעכבי SGLT2 , היה דומה עבור ה-25% מהמשתתפים עם מחלת קרדיווסקולרית קיימת בתחילת המחקר, לאלה שלא היו עם מחלה קרדיווסקולרית . יחס סיכון של 0·70 (0·59-0·83) לאלה שהיו עם מחלה קרדיווסקולרית בתחילת המחקר, לעומת 0·90 (0·76-1·07) לאלה שהיו ללא סיכון.

החוקרים מסכמים כי באוכלוסייה עם סוכרת סוג 2 ופרופיל רחב טווח של סיכון קרדיווסקולרי, השימוש במעכבי SGLT2 (אשר כאמור היה מיוצג במחקר זה בעיקר ע”י dapagliflozin) היה קשור עם סיכון מופחת לתחלואה ותמותה קרדיווסקולרית בהשוואה לשימוש בטיפולים אחרים להפחתת רמות סוכר, תוצאה שהיא עקבית עם הממצאים שהתקבלו במחקרים קליניים במטופלים הנמצאים בסיכון קרדיווסקולרי גבוה.

Lancet Diabetes Endocrinol. 2017 Sep;5(9):709-717. doi: 10.1016/S2213-8587(17)30258-9. Epub 2017 Aug 3.