בגברים עם חסר טסטוסטרון הנוטלים טיפול חליפי בטסטוסטרון ארוך-טווח תועד שיפור בתפקוד מערכת המין והשתן, כמו גם שיפור של איכות החיים, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש יולי בכתב העת Journal of Urology. יתרה מזאת, הנתונים אינם מעידים על סיכון מוגבר לסיבוכים בעקבות טיפול זה.
המחקר הפרוספקטיבי, תצפיתי, כלל גברים שפנו לטיפול רפואי בשל תלונות אורולוגיות. גיל הגברים הממוצע עמד על 60.72 שנים, עם רמת טסטוסטרון כולל ממוצעת של עד 12.1 ננומול/ליטר ותסמיני היפוגונאדיזם.
לאחר מרווח ראשוני של שישה שבועות, 360 גברים קיבלו זריקת Tesosterone Undecanoate (נבידו) במינון 1,000 מ”ג כל 12 שבועות, למשך עד 10 שנים. 296 הגברים שסירבו לטיפול בטסטוסטרון שימשו כביקורות. חציון משך המעקב בשתי הקבוצות עמד על שמונה שנים.
מניתוח הנתונים עלו הבדלים משמעותיים בין גברים שנטלו טיפול בטסטוסטרון ואלו שלא נטלו את הטיפול ההורמונאלי בגיל הממוצע ומדד מסת גוף, מדדי IIEF (International Index of Erectile Function) ו-IPSS (International Prostate Symptom Score), נפח ערמונית, רמות PSA, תרופות נלוות ואיכות חיים לפי מדד AMS (Aging Male’s Symptoms).
לתקנון להבדלים אלו, החוקרים השלימו ניתוח מותאם לאחר שבחרו 82 חולים מכל קבוצה התואמים בגיל, היקף מותניים ומדד מסת גוף. ההבדלים הבסיסיים המשמעותיים היחידים בין הקבוצות התואמות היה במדד IPSS עם מדד ממוצע של 7.4 ו-4.3 בקבוצה המטופלת והלא-מטופלת, בהתאמה, במדד AMS, עם מדד ממוצע של 53.8 ו-40.6, בהתאמה, ובשימוש במעכבי PDE5.
כצפוי, טיפול בטסטוסטרון השיב את רמות טסטוסטרון לטווח הפיזיולוגי בתוך שנה מהתחלת טיפול והרמות נותרו בטווח זה למשך יתר תקופת המעקב.
בגברים שטופלו בטסטוסטרון תועדה ירידה ממושכת במדד IPSS, בפרט במהלך השנתיים הראשונות, שנותרה מובהקת סטטיסטית לאחר תקנון לערפלנים שונים.
שיעור החולים המטופלים שסבלו מתסמינים קלים, כפי שהוגדר לפי מדד IPSS, עלה מ-50% ל-100% לאורך תקופת המחקר, בעוד ששיעור החולים עם תסמינים מתונה ירד מ-50% ל-0%. מנגד, בקבוצת הביקורת תועה עליה מתונה במדדי IPSS לאורך תקופת המחקר, עם שיעור חולים עם תסמינים בדרגה מתונה שעלה מ-8.5% ל-39%.
בגברים שטופלו בטסטוסטרון תועדה ירידה פרוגרסיבית ומשמעותית בנפח השלפוחית לאחר-התרוקנות, שירד במקביל לשינוי במדדי IPSS, בעוד שבקבוצת הביקורת חלה עליה בנפח הממוצע של שלפוחית השתן.
החוקרים זיהו עוד שיפור משמעותי בתפקןדי זקפה בקרב גברים שטופלו בטסטוסטרון, עם עליה בשיעור הגברים ללא הפרעות זקפה מ-17.1% ל-74.4%. בקבוצת הביקורת חלה ירידה לא-משמעותית בתפקודי זקפה.
בדומה למדד IPSS, מדדי AMS ירדו משמעותית בקרב גברים מטופלים, בפרט במהלך השנתיים הראשונות לטיפול, בעוד שבקבוצת הביקורת חלה עליה במדדים אלו.
לא תועדו אירועים חריגים מג’וריים בקבוצת הטיפול בטסטוסטרון, בעוד שבקבוצת הביקורת תועדו חמישה מקרי תמותה, שמונה מקרים של אירוע מוחי לא-פטאלי ושמונה מקרים של אוטם לבבי לא-פטאלי.
J Urol. Published online July 18, 2017
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!