שתי המטרות העיקריות לבצע בדיקה מסוימת במטופלים עם תעוקה יציבה הם:
1- אישור אבחנה של מחלה כלילית,
2 – דירוג הסיכון או תחזית לעתיד.
בהתאם לתוצאות נבחר סוג הטיפול, תרופתי או התערבותי, הצורך ועוצמת הטיפול המניעתי. מחקרים רבים בוצעו להעריך 2 סוגי בדיקות לא פולשניות:
1- -הערכה פיזיולוגית במאמץ של מידת האיסכמיה המיוקרדיאלית המופקת( מאמץ גופני או פרמקולוגי , על ידי שימוש באק”ג בלבד או בשיטת הדמיה גרעינית או אקוקרדיוגרפית ),או
2-הערכה אנטומית של מידת ההצרות בעץ הכלילי בעזרת אנגיוגרפיה טומוגרפית ממוחשבתCARDIAC CTA-– מאז כניסתה ככלי אבחוני.
מחקרים אלה ניסו להגדיר את התחזית בהתאם לתוצאות,אך יש מעט נתונים השוואתיים בין שניהם.כמוכן אין מחקר אקראי המשווה בין 2 השיטות ואת יכולתם לדרג סיכון מטופלים הסובלים מתעוקה יציבה. לרב, הצרות בעורק כלילי של פחות מ- 70% איננה גורמת לאיסכמיה במאמץ אבל כן מתגלה ב CTA –– ולכן בעלת פוטנציאל לגרם לאירוע כלילי משמעותי עתידי –MACE.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!