ליקוי קוגניטיבי, בפרט הפרעות קשב וזיכרון, הן מאפיין בולט של מטופלים בסיכון קליני גבוה לפסיכוזה, בעיקר אלו המפתחים פסיכוזה בשלב מאוחר יותר, כך עולה מתוצאות מחקר חדש בנושא, שפורסמו בכתב העת JAMA Psychiatry.
המחקר כלל נתונים מהשלב השני של מחקר NAPLS-2 (North American Prodrome Longitudinal Study) וכלל 689 מטופלים שפנו לקבלת טיפול רפואי בשלב קליני בסיכון גבוה לפסיכוזה ו-264 ביקורות בריאות. 89 מבין המשתתפים בשלב קליני בסיכון גבוה פיתחו פסיכוזה קלינית בתוך שנתיים.
כקבוצה, אלו בשלב קליני בסיכון גבוה סבלו מליקוי משמעותי בהשוואה לביקורות בכל הנוגע לזיכרון עבודה וקשב וזיכרון הצהרתי, עם תוצאות פחות טובות משמעותית ב-14 מבין 19 מבחנים נוירו-פסיכולוגיים. עם זאת, גודל ההשפעה הממוצע לאורך 19 המבחנים היה קטן.
עם זאת, ב-89 הנבדקים בשלב קליני בסיכון גבוה, שהתקדמו לפסיכוזה, תועדו חסרים גדולים ביכולות קשב וזיכרון עבודה ובזיכרון הצהרתי, בהשוואה לביקורות, עם תוצאות גרועות יותר משמעותית במדדים אלו, בהשוואה לאלו בשלב קליני בסיכון גבוה שלא התקדמו לפסיכוזה.
ממצאי המחקר לא לקחו בחשבון יכולת קוגניטיבית כללית, דיכאון בהווה, או טיפול תרופתי, אלכוהול או קנאביס.
ממצאי המחקר תומכים במודלים תיאורטיים לפיהם ליקויים ביכולות זיכרון עבודה וקשב, וחשוב מכך, ליקויים בזיכרון הצהרתי , עומדים בבסיס שלב בסיכון גבוה להתפתחות פסיכוזה.
JAMA Psychiatry. Published online November 2, 2016
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!