אנשים עם הפרעות נשימה בשינה (SDB) לאחר התערבות כלילית מלעורית (PCI) בשל אירוע קורונרי חד (ACS) נמצאים בסיכון ארוך טווח מוגבר לשבץ ואירועים קרדיווסקולריים בהשוואה לאלה ללא SDB , כל עולה ממחקר חדש שפורסם ב-.Journal of the American Heart Association .
מדובר על מחקר פרוספקטיבי שכלל 241 מטופלים שהיו במעקב לתקופה חציונית של 5.6 שנים, אשר מצביע גם על כך ששימוש באינדקס הפסקת נשימה בשינה (AHI) להערכת רמת סיכון מותאמת עשוי להיות שמיש בהיותו חוזה את הסיכון לאירועים קרדיאליים מג’וריים ואירועים מוחיים (MACCE) באנליזות רבות משתנים.
החוקרים ממליצים לכלול באופן שגרתי את המידע הנוגע להפרעות נשימה בשינה בהערכת הסיכון של מטופלים לאחר ACS ו-PCI .
במחקר עצמו נעשה מעקב אחר מטופלים שעברו PCI ראשון במסגרת טיפול ראשוני ב-ACS במרכז אחד ביפן בין השנים 2005-2008 בגישה הסטנדרטית (בזמנו – סטנטים מתכתיים ערומים) . המשתתפים עברו ניטור קרדיו-נשימתי למשך שבוע אחד, כאשר SDB הוגדר כ-5 אירועים לפחות של הפסקת נשימה/נשימה איטית לשעה . כמחצית הממשתתפים הוגדרו כסובלים מ-SDB . לאחר תקופת מעקב, אלו שנמצאו חיוביים ל-SDB לאחר PCI בשל ACS הדגימו שיעורי MACCE מצטברים גבוהים יותר בהשוואה לאלה שהיו ללא SDB : שיעור של 21.4% לעומת 7.8% , p=0.006 .
שיעורי הסיכון להשגת יעד משולב (MACCE) שכלל מוות מכל סיבה, הישנות של ACS , שבץ ואשפוז בשל אי ספיקת לב לפי גורמי סיכון מוצגים בטבלה הבאה:
גורם סיכום | סיכון יחסי (ורווח בר סמך ב-95% הסתברות) | P |
גיל | 1.04 (1.011.08) | 0.007 |
מקטע פליטה חדר שמאל (LVEF) | 0.95 (0.930.98) | 0.001 |
טיפול בחוסמי בטא | 0.47 (0.240.94) | 0.033 |
טיפול בסטטינים | 0.37 (0.190.75) | 0.006 |
הפרעת נשימה בשינה | 2.28 (1.064.92) | 0.035 |
J Am Heart Assoc2016; DOI:10.1161/JAHA.116.003270.Abstract
הערת המערכת: ולא רק לצורך הערכת הסיכון אלא גם כדי להציע טיפול מתאים כמובן בהפרעות הנשימה בשינה…
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!