בעשרים השנים האחרונות מצאו מחקרי תצפית שונים הוכחות חוזרות ועקביות לגבי הקשר בין תבנית ההתקרחות בגברים לבין סיכון גבוה יותר לסרטן הערמונית. הקשר הזה נראה סביר בשל הקשר הפיזיולוגי בין תפקיד אנדרוגנים באיבוד שיער ובהתפתחות סרטן הערמונית, וכן בשל כך ששתי התופעות הללו קשורות בקשר תורשתי מסוים. גורמי הסיכון הרשמיים לסרטן הערמונית מוסיפים להיות גיל מבוגר, היסטוריה משפחתית ומוטציות גנטיות, כמו ה- BRCA. לראשונה, מצאו חוקרים הוכחות גם לקשר בין התקרחות לסיכון לתמותה מסרטן הערמונית.
הסיכון לתמותה מסרטן הערמונית גבוה פי 1.5 בגברים קרחים מאשר בגברים ששמרו על שערם, כך עולה מאנליזה שערכו החוקרים בעוקבה גדולה ומתמשכת המכונה NHEFS (National Health and Nutrition Examination Survey Epidemiologic Follow-up Study).
המחקר כולל היום כבר 21 שנות מעקב ממוצע, תקופה ארוכה מספיק כדי להעריך את הסיכון לתמותה, וכן נתונים של מצב ההתקרחות של המשתתפים, כפי שנבדק על ידי דרמטולוג, בתחילת המחקר. בסה”כ, החוקרים בחנו מידע מלמעלה מ-4300 גברים בני 25-74 שנים , ללא היסטוריה ש סרטן בתחילת המחקר. עד פרסום הנתונים מתו 3284 מהמשתתפים, 107 מתוכם בשל סרטן הערמונית.
הסיכון לסרטן ערמונית קטלני היה 56% גבוה יותר בגברים עם קרחת (מכל סוג) לעומת גברים שלא סבלו מהתקרחות. בגברים עם התקרחות מתונה הסיכון היה דווקא גבוה יותר ב-83%. עם זאת, לדברי החוקרים אין בנתונים כדי להפוך התקרחות לגורם סיכון רשמי לסרטן הערמונית. הם כותבים כי יתכן שבעתיד סוג ההתקרחות ודרגתה בגברים תוכל לסייע בהערכת הסיכון לסרטן הערמונית.
Am J Epidemiol. 2016;183:210217.Abstract
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!