ממחקר חדש שפורסם החודש ב- Pediatrics עולה כי רופאים שהשתמשו בתקשורת רפואית מרחוק (טלא-רפואה) לאבחון ילדים חולים עם חום ומועקה נשימתית הצליחו לאבחן בהצלחה את המטופלים טוב כמעט כמו רופאים שיכלו לאבחן את המטופלים במיטתם.

החוקרים טוענים כי השימוש בסקאלת האבחון של ייל (Yale Observation Scale, YOS) ניתן לשימוש בצורה בטוחה ואחראית גם באבחון טלא-רפואי. לדבריהם, YOS אפשר אנמנזה יעילה לאבחון של מחלות רקע או מחלות קיימות חמורות. מבין המחלות שנבחנו, נראה שבמקרה של מחלות בדרכי הנשימה האבחון היה טוב באותה המידה. השכיחות של ציון “נוכח” עבור תעוקה רספירטורית היה גבוה, ונמצא ב-56% מהמטופלים שהשתתפו במחקר. החוקרים כותבים כי התאמה גבוהה כזו באבחונים של מחלות של דרכי הנשימה בשתי הקבוצות הרופאים מצביעה על כך שהרושם הקליני לא נעלם באבחון טלא-רפואי.

יישומי טלא-רפואה הופכים לשכיחים ושימושיים יותר. הרשוית הפדרליות בארצות הברית מוצאות יישומים אלה כחלופה יעילה מבחינת כלכלית לפגישות קונבנציונאליות עם נותני שירות רפואי. לפי ניתוח שעשה האיגוד האמריקאי לרפואה נראה כי הרחבת השירותים  הטלא רפואיים עשויה להביא לחיסכון של למעלה מ-1.8 מיליון דולר בעשור.

החוקרים ביקשו לקבוע האם יישומים טלא-רפואיים הינם בני סמכא באבחון של ילדים הסובלים מחום ותעוקה נשימתית באמצעות השוואה בין רופאים המאבחנים באמצעות ישומים אלה לעומת רופאים המאבחנים את המטופלים בחדר הטיפולים. הם בחרו תחלואה שנחשבת כמאתגרת לאבחון עבור מטפלים לא מנוסים. עבור האבחון והייעוץ הטלא-רפואי הרופאים השתמשו ב- iPadsעם אפליקציית FaceTime זמינה כדי לבחון טכנולוגיה זמינה וזולה לשימוש שתוכל להיות מיושמת באופן רחב.

במחקר השתתפו 132 ילדים בני חודשיים עד 3 שנים שהגיעו למחלקה לרפואת ילדים דחופה בבית חולים עירוני עם חום. הטמפרטורה הממוצעת של הילדים היתה 38.7 מעלות צלזסיוס, וגילם הממוצע היה 15 חודשים.

האבחון נעשה באמצעות סקאלת YOS בעלת שישה מדדים, ביניהם איכות הבכי – אם חזק, או נאנח, כיצד הילד הגיב לגירוי מהוריו (בכי קצר או קטוע לעומת בכי מתמשך), ולגוון עורם (חיוור, חיוור מקומית או סמוק).

לכל מדד בסקאלה יש ציון בין 1-5, וציון מצטבר מעל 16 מעיד על מחלה חמורה כמו דלקת ריאות או דלקת קרום המח. החוקרים, כאמור, מצאו התאמה חזקה ( 0.81 ב- Pearson’s correlation coefficient) בין  שתי קבוצות הרופאים שעסקו באבחון.

בנוסף הוערכה גם קבוצה של 145 ילדים, בני חודשיים עד 18 חודשים עם תסמינים במערכת הנשימה, כמו שיעול, נשימה כבדה או צפצופים, אל מול רשימת מצאי של אבחון נשימתי תצפיתי הכוללת סימנים חזותיים בלבד.

הגיל החציוני של הילדים המשתתפים היה 4.7 חודשים. כמחצית מהילדים חוו נשימה מאומצת בעת האבחון.

החוקרים מצאו כי עבור אבחון של תעוקה בדרכי הנשימה נראתה התאמה מצוינת (κ = .85) בין שתי קבוצות הרופאים, בחדר הטיפולים ואלו שהשתמשו בשיחת וידאו. עבור שאר הפריטים ברשימת המצאי המוזכרת נראתה התאמה  טובה (κ > .6) . לעומת זאת, שיעורי ההסכמה על האבחנה היו נמוכים יותר עבור נסיגה בין צלעית , המאופיינת בכך שהשרירים הבין צלעתיים מתכווצים לתוך בית החזה ובמקרים של נשימה מאומצת.

לדעת החוקרים, הבעיתיות באבחון תסמין זה עשויה להיות קשורה למהירות המצלמה ולרזולוציה שהיא מאפשרת, שאינה חדה מספיק בשביל הדקויות הויזואליות של התכווצויות שרירים בין צלעתיים. עם זאת הם מסכמים כי השימוש בתקשורת לשם אבחון הוא יעיל ומהימן בהערכה רפואית של ילדים הסובלים ממחלת חום ותעוקה נשימתית.

Pediatrics. Published online February 5, 2016.

לדיווח במדסקייפ