ככל שהפרשת אשלגן גבוהה יותר בשתן כך הסיכון בחולים עם סוכרת מסוג 2 לפגיעה בתפקוד הכלייתי וסיבוכים קרדיווסקולאריים הוא נמוך יותר, כך עולה מנתונים חדשים, שפורסמו במהלך חודש נובמבר בכתב העת Clinical Journal of the American Society of Nephrology.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין הפרשת אשלגן ונתרן בשתן ובין היארעות אי-ספיקת כליות ומחלות לב וכלי דם בחולים עם סוכרת מסוג 2.
מדגם בהמחקר כלל 623 חולים יפנים עם סוכרת מסוג 2, עם קצב פינוי גלומרולארי משוער של 60 mL/min/1.73m2 של 60 ומעלה, שנכללו במחקר התצפיתי שנערך בין 1996-2003 והיו במעקב עד 2013. בתחילת ה מחקר, איסוף שתן במהלך 24 שעות שימש להערכת הפרשת אשלגן ונתרן בשתן. תוצא הסיום העיקרי של המחקר כלל אירועים כליייתיים וקרדיווסקולאריים (טיפול כלייתי חליפי, אוטם שריר הלב, אנגינה פקטוריס, אירוע מוחי ומחלת כלי דם היקפית). תוצאי סיום משניים כלייתיים כללו את היארעות ירידה של 50% בקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער, התקדמות למחלת כליות כרונית בשלב 4 (קצב פיוני גלומרולארי נמוך מ-30 mK/min/1.73m2) ואת ההידרדרות השנתית בקצב הפינוי הגלומרולארי.
במהלך חציון מעקב של 11 שנים תועדו 134 אירועים של התוצא העיקרי. הנתונים הצביעו על קשר בין הפרשת אשלגן גבוהה יותר בשתן ובין סיכון מופחת לתוצא הסיום העיקרי, בעוד שהפרשת נתרן לא נקשרה בקשר דומה. יחסי הסיכון המתוקנים לתוצא הסיום העיקרי בניתוח Cox הצביעו על 0.56 ברבעון השלישי של הפרשת אשלגן בשתןו-0.33 ברבעון הרביעי בהשוואה לבעון התחתון. קשר דומה תועד עבור תוצאי הסיום המשניים. קצב הירידה השנתית בקצב הפינוי הגלומרולארי ברבעון הרביעי של הפרשת אשלגן בשתן היה איטי משמעותית בהשוואה לשני הרבעונים המובילים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הפרשת אשלגן מוגברת בשתן מלווה בהידרדרות איטית יותר של התפקוד הכלייתי והיארעות נמוכה יותר של סיבוכים קרדיווסקולאריים בחולים עם סוכרת מסוג 2, עם תפקוד כלייתי תקין. הם קוראים להשלים מחקרים התערבותיים להערכת ההשפעה של תוספת אשלגן בתזונה.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!