ע”פ הודעה לעתונות של האגודה האירופאית לקרדיולוגיה (ESC) מתן Ticagrelor (ברילינטה, אסטרהזניקה) באמבולנס מפחית אירועים איסכמיים 24 שעות לאחר התערבות מלעורית כלילית (PCI) וזאת על בסיס ממצאים ממחקר ה- ATLANTIC-H24 שהוצג לראשונה בכנס ה-ESC שנערך באוגוסט השנה.

מחקר ה- ATLANTIC הראה שטיקגרלור, אנטגוניסט פוטנטי של P2Y12 , הניתן באמבולנס (לפני ההגעה לבית החולים) למטופלים עם אוטם שריר הלב עם עליית מקטע ST (STEMI) היה בטוח, אך לא שיפר רפרפוזיה בעורק החסום לפני ביצוע הפרוצדורה בהשוואה למתן טיקגרלור במעבדת הצינתורים. עם זאת, שיעור אירועים ודאיים של פקקת בתומכן (stent thrombosis) לאחר 30 יום היה נמוך יותר באופן מובהק סטטיסטי בקבוצה שקיבלה טיקגרלור בדרך לבית החולים, וזאת ללא עליה בשיעור הדימומים.

החוקר הראשי, פרופ’ ג’יל מונטאלסקוט, מנהל המחלקה הקרדיולוגית בבי”ח Pitié-Salpétrière בפריס, צרפת , הסביר כי הם סברו שמתן טיקגרלור עוד בטרם ההגעה לבית החולים עשוי שלא לשפר את הרפרפוזיה בעורק לפני ה-PCI, בשל משך הזמן הקצר של  31 דקות בממוצע להגעה לבית החולים, ושההשפעה עשויה להופיע לאחר ה-PCI .  לאור זאת, החוקרים בחנו את ההשפעה של מתן טיקגרלור לפני ההגעה לבית החולים במשך 24 השעות לאחר ה-PCI במחקר ה- ATLANTIC-H24.

מחקר ה- ATLANTICהיה אקראי, רב לאומי, כפול סמיות, מבוקר פלצבו שבו השתתפו 1,862 מטופלים עם STEMI, שחולקו באופן אקראי לקבל מנת העמסה של 180 מ”ג טיקגרלור טרם ההגעה לבית החולים או בבית החולים.

ה- ATLANTIC-H24 היווה אנליזה של 1,629 מטופלים שעברו PCI במחקר ה- ATLANTIC . המטופלים עברו הערכה של תגובת טסיות, רפרפוזיה קורונרית (באמצעות מדד זרימת 3 TIMI (Thrombolysis in Myocardial Infarction) ורזולוציה של מעל 70% בהרמת מקטע ST ), ונקודות הסיום הקליניות במהלך 24 השעות הראשונות לאחר ה-PCI .

לאחר 24 שעות, נקודת הסיום המשולבת שכללה תמותה, אוטם שריר הלב (MI) , פקקת בתומכן, שבץ או רה-וסקולריזציה דחופה, היה נמוך יותר בקבוצה שקיבלה טיקגרלור לפני ההגעה לבית החולים (10.4% לעומת 13.7% ,  p = 0.0389) , וכן גם נקודות הסיום האינדיבדואליות של פקקת ודאית בתומכן (p = 0.0078) ו-MI (p = 0.0311) .

כל נקודות סיום המחקר למעט תמותה (1.1% לעומת 0.2% , p = 0.0477) היו לטובת קבוצת הטיפול המוקדם יותר בטיקרגלור.  לא היו הבדלים בדימומים בין הקבוצות.

פרופ’ מונטאלסקוט ציין כי מדובר בממצאים חשובים מכיוון שטיקגרלור נדרש ב-PCI ראשוני אך מתן מוקדם יותר (לפני האישפוז) עשוי לסייע במניעת אירועים איסכמיים המופיעים במהלך 24 השעות הראשונות לאחר ה-PCI .

החוקרים מצאו שבעקבות ה-PCI , ההבדל הגדול ביותר בין הקבוצות בתגובת הטסיות הופיע לאחר ה-PCI, כאשר נצפתה  ההשפעה הקלינית. לדעתם, הדבר מצביע על כך שההשפעה הביולוגית של התרופה, שאמנם מהירה יותר מזו של קלופידוגרל , נמשכת מס’ שעות ולכן למתן המוקדם של טיקגרלור עשויה להיות תועלת בהגנה על המטופל במהלך השעות הראשונות הרגישות שלאחר ה-PCI.

שיעורי רפרפוזיה קורונרית היו מספרית טובים יותר במתן טיקגרלור לפני ההגעה לבית החולים, במיוחד רמות הרזולוציה של עליית מקטע ST היו גבוהות באופן מובהק בקבוצה שקיבלה טיפול לפני הגעה לביה”ח (חציון של 75.0% לעומת 71.4% , p = 0.049) . פרופ’ מונטאלסקוט מסביר כי התוצאות מראות שמתן מוקדם של טיקגרלור נראה כמשפר רפרפוזיה קורונרית ומאשש את ההיפותיזה לפיה התועלת של מתן טיקגרלור באמבולנס באה לידי ביטוי לאחר ה-PCI.

הוא סיכם כי מחקר ה- ATLANTIC24מראה כי התועלת במתן מוקדם של טיקגרלור באמבולנס נצפית במהלך 24 השעות הראשונות שלאחר ה-PCI . נמצאו הבדלים בפעילות הטסיות וברפרפוזיה מידית לאחר ה-PCI אשר היו קשורים בירידה בתוצאים האיסכמיים.  ממצאים אלה תומכים בכך שעל הרופאים המטפלים לשקול מתן טיקגרלור למטופלים בדרכם לבית החולים לצורך ביצוע PCI ראשוני בכדי להשיג שיפור תוצאים לאחר הפרוצדורה.

ESC 2015

ATLAS ID: 922,307.011 Approved 3/11/2015