במאמר דעה חדש שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology במהלך חודש מאי כותבים מומחים כי אין מקום למתן טיפול כימותרפי אדג’וונטי באופן שגרתי בכלל החולים עם ממאירות מתקדמת מקומית של הרקטום. עם זאת, מומחה אחר יוצא כנגד עמדה זו וטוען כי עדיף לטעות לצד הזהיר ולהמליץ על טיפול אדג’וונטי במקרים אלו.

שני המומחים ציינו את התוצאות ארוכות הטווח של מחקר EORTC Radiotherapy Group 22921 Trial מהם עלה כי הוספת טיפול כימותרפי אדג’וונטי לא הובילה להבדלים בשיעורי ההישרדות הכוללים לאחר עשר שנים, בשיעורי ההישרדות ללא-מחלה או בשיעורי ההיארעות המצטברים של גרורות מרוחקות בחולים עם ממאירות רקטאלית בשלב II או III לאחר טיפול קרינתי קדם-ניתוחי או טיפול כימותרפי-קרינתי.

מתוצאות המחקר, ביחד עם מחקרים קטנים יותר שפורסמו לאחרונה, עולה כי אין מקום לטיפול שגרתי בכימותרפיה בחולים עם מחלה בשלב II או III לאחר טיפול כימותרפי-קרינתי לפני התערבות ניתוחית.

ההנחיות הנוכחיות בנושא ממאירות של הרקטום מטעם ה-National Comprehensive Cancer Network ממליצות על טיפול אדג’וונטי שגרתי במשלב FOLFOX (Flurouracil, Leucovorin, Oxaliplatin) או CAPEOX (Capecitabine, Oxaliplatin) בחולים עם ממאירות רקטאלית בשלב II או III לאחר טיפול ניאו-אדג’וונטי בכימותרפיה וקרינה או טיפול קרינתי קצר טווח וניתוח TME (Total Mesorectal Excision).

עם זאת, ההמלצות הנוכחיות מבוססות על עדויות ישנות ואינן לוקחות בחשבון שינויים אחרים, דוגמת שיפור טכניקות ניתוחיות, בעיקר TME, בשילוב עם שימוש שגרתי בכימותרפיה וקרינה לפני ניתוח וקביעה טובה יותר של שלב הגידול באמצעות בדיקות הדמיה מתקדמות, המסייעים לרופאים לזהות ולטפל בהתאם בחולים המתאימים.

במחקר EORTC 22921 שפורסם בשנת 2006 לא תוארו הבדלים משמעותיים בשיעורי ההישרדות בין חולים עם ממאירות של הרקטום בשלב קליני T3 או T4, שקיבלו טיפול קרינתי לפני הניתוח, בין אם ניתן טיפול כימותרפי לפני הניתוח, לאחר הניתוח או אם לא ניתן כלל טיפול כימותרפי. מנתוני המעקב לאחר עשר שנים, שפורסמו בשנת 2014, עלה כי לאחר חציון של 10.4 שנים לא היו הבדלים משמעותיים בשיעורי ההישרדות הכוללים, שיעורי ההישרדות ללא-מחלה או שיעורי היארעות מצטברים של גרורות מרוחקות.

מנגד, מומחה אחר טוען כי במרכז הרפואי שלהם לא נהוג לשנות את תכנית הטיפול שנקבעה בעת האבחנה. לדבריהם, לא נהוג לערוך שינויים בהחלטה אודות טיפול כימותרפי לאחר-ניתוח על-בסיס תוצאות הפתולוגיה אלא להמשיך בתכנית שנקבעה בעת האבחנה ומרבית החולים עם מחלה בשלב II או III יטופלו בכימותרפיה לאחר הניתוח. הם מעדיפים לטעות לצד הזהיר ולהעדיף מתן טיפול כימותרפי אדג’וונטי, בעיקר מאחר ובחלק מהמקרים מדובר במחלה עם מעורבות של קשריות לימפה סמוכות.

J Clin Oncol. Published ahead of print, May 4, 2015       

לידיעה במדסקייפ