שירותי פיזיותרפיה לבעלי מגבלה שכלית הפתחותית  בראי החוק*

מאת: ד”ר תמר יעקב, מרצה בחירה במח’ לפיזיותרפיה בפקולטה למדעי הבריאות באונ’ אריאל, מרים בריל מדריכה ארצית במשרד החינוך (בדימוס) וכרמית כהנא יועצת ארצית במשרד הרווחה

שירותי הפיזיותרפיה בארץ לבעלי לקויות שכליות התפתחותיות מבוססים על מספר חוקים: חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ”ט-1969, חוק החינוך המיוחד התשמ”ח (1988), חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ”ד (1994 ), חוק זכויות החולה, התשנ”ו (1996), וחוק הסדרת העיסוק במקצועות הבריאות, 2008. מטרת המחקר היתה לתאר את שירותי הפיזיותרפיה לבעלי מגבלות שכליות התפתחותיות במעגל החיים ולהעריך באיזו מידה שירותים אלה תואמים את כוונת החוקים. במסגרת מחקר איכותני נבדקו פרסומים ואתרי האינטרנט של משרדי הבריאות, החינוך,הרווחה וקופ”ח. וכן בוצעו ראיונות עומק אישיים עם מנהלי השירות הפיזיותרפי במסגרות אלה, שנשאלו על מידת היישום של החוקים הרלוונטיים אצלם, וכן על חוזקות וחולשות של מערך הפיזיותרפיה הקיים.

המחקר מצביע על כך שהטיפול הפיזיותרפי בבעלי לקויות התפתחותיות עם וללא לקות קוגניטיביות ניתן לאורך מעגל החיים בכל הארץ. בני 3-0  מטופלים במרפאות להתפתחות הילד של קופות החולים ומשרד הבריאות, וכן במעונות יום של משרד הרווחה, בני 21-3 לומדים בד”כ בגנים ובבתי”ס של החינוך המיוחד ומטופלים בבמסגרות בהן הם חוסים. בני 21 ומעלה החוסים במסגרות של משרד הרווחה מטופלים במסגרות אלה. הטיפול באלה שאינם מתגוררים במעונות אמור להינתן בקהילה. קופ”הח נותנות מענה הולם למטופלים מתחת לגיל 3 ומענה חלקי בלבד מעל גיל זה (בעיקר במצבים חריפים). עם זאת, לפי דברי העומדים בראש השירות עולות בעיות ארגוניות ומקצועיות שמן הראוי לתת עליהן את הדעת. להלן דוגמאות.

בעיות אירגוניות

קופות החולים אמורות לתת שירות לכל האוכלוסייה על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. בפועל הן נותנות מענה לבני 0-3 ומענה חלקי בלבד לשאר האוכלוסייה. קופות החולים לא מקבלות על עצמן אחריות מספקת למתן שירותי פיזיותרפיה לאוכלוסייה שנמצאת במסגרות של משרדי החינוך והרווחה או לבוגרים שמתגוררים בקהילה.

לעובדי מקצועות הבריאות הנלווים ובכלל זה פיזיותרפיסטים במשרד החינוך אין הגדרה משלהם והם רשומים כחלק מסגל ההוראה. מעמד זה עלול לפגוע בהזדהות האירגונית  של הפיזיותרפיסט ובמעמד שלו כחלק מצוות רב מקצועי.

חסרה משרת מנהל מקצועי של מערך הפיזיותרפיה הן במשרד החינוך והן במשרד הרווחה עם סמכויות ניהול, אכיפה ופיקוח.

חסר ביזור של מנגנון ניהולי בהתאם להיקף ולפיזור של השירותים בארץ.

חסר מאגר נתונים בסיסי של המטופלים במסגרות של משרד החינוך.

בעיות מקצועיות

קיימת בעיה של נגישות לרפואה מקצועית דרך קופות החולים במסגרות של משרד הרווחה ובכלל זה נגישות למומחים בתחומי הפיזיותרפיה.

נהלי הרישום של גיליון מטופל בפיזיותרפיה לא אחידים ולא מחייבים.

חסר מנגנון מעקב אחר המטופלים למרות שמדובר באנשים שנמצאים במערכת שנים רבות. במהלך השנים משתנות מטרות הטיפול ומשתנים אמצעי הטיפול.

במערכת החינוך המיוחד לא ניתן דגש מספק להתמודדות עם סוגיות אתיות שמתעוררות לעיתים תכופות בעבודה עם אוכלוסייה חסרת ישע ועם צוותים רב מקצועיים.

חסרים מדדי הערכה ותוצאה מותאמים לאוכלוסייה בכל קבוצות הגיל.

חסר מערך מחקר שילווה את השירות וייתן אומדנים לרמת השירות וליעילותו.

המערך לזיהוי חוסים שזקוקים לטיפול פיזיותרפי, במסגרות של משרד הרווחה לא מספיק יעיל.

חסרות השתלמויות מקצועיות ייחודיות בתחום הטיפול הפיזיותרפי לבעלי לקויות התפתחותיות בכלל ולעובדים בפריפריה במיוחד.

חזון ראשי השירות מתמקד בצורך בהכרה בחשיבות השירות, בהרחבת תחומי השירות ובשיפור השירות מבחינה מקצועית.

המחקר מומן על ידי מענק מטעם המכון לחקר מדיניות בריאות בתל השומר.

*JacobT, Bruill M, Cahana C. Physiotherapy services for people with developmental disabilities from a legal perspective. International Journal of Disability & Human Development 2014:13:121-140