ממחקר חדש להערכת הטיפול ב-Dabigatran (פרדקסה) עולה שונות משמעותית בהיענות לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים חדשים בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם .
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בניגוד לקומדין, הדורש ניטור מעבדתי והתאמת מינון הטיפול, נוגדי-קרישה פומיים בעלי אתר מטרה ספציפי, דוגמת פרדקסה, אינם דורשים ניטור דומה. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את השונות ברמת האתר בהיענות לפרדקסה ולזהות גישות ספציפיות המלוות בשיעורי היענות גבוהים יותר לטיפול התרופתי.
מדובר במחקר רטרוספקטיבי שכלל 67 אתרים לטיפול רפואי ביוצאי צבא, עם 20 חולים ומעלה שניפקו מרשם לטיפול בפרדקסה בין 2010-2012 בשל פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם. מדגם המחקר כלל 4,863 חולים, חציון של 51 חולים באתר. 47 בתי מרקחת מ-41 אתרים זמינים לקחו חלק במחקר.
גישות ברמת האתר כללו בחירה נכונה של החולים, הדרכת החולים ע”י רוקח וניטור היענות ותופעות לוואי ע”י רוקח. התוצאים העיקריים כללו את ההיענות לפרדקסה (היקף השימוש בתרופה במהלך הטיפול), שהוגדר לפי שיעור ימים מכוסים (שיעור הימים בהם ניפקו מרשמים במהלך המעקב) של 80% ומעלה.
חציון שיעור החולים עם היענות לטיפול בפרדקסה עמד על 74%. לאחר תקנון רב-משתנים, ההיענות לטיפול בפרדקסה בין האתרים השתנתה עם חציון יחס סיכויים של 1.57. מהערכת גישות הטיפול באתרים שונים עלה כי בחירה נכונה של החולים בוצעה -31 אתרים, הדרכה בהנחיית רוקח בוצעה ב-30 אתרים, וניטור ע”י רוקח בוצע ב-28 אתרים. שיעור החולים עם היענות לטיפול היה גבוה יותר באתרים בהם נערכה בחירה נכונה של המטופלים (75% לעומת 69%), הדרכה (76% לעומת 66%) וניטור (77% לעומת 63%).
לאחר תקנון רב-משתנים, הקשר בין הדרכה ע”י רוקח והיענות לפרדקסה לא היה מובהק סטטיסטית (יחס סיכויים של 0.94). בחירה נכונה של המטופלים (יחס סיכון של 1.14) וניטור ע”י רוקח (יחס סיכון של 1.25) לוו בהיענות גבוהה יותר לטיפול. בנוסף, ניטור ממושך יותר וטיפול אינטנסיבי יותר לחולים ללא היענות לטיפול בשיתוף עם הרופא המטפל הביאו לשיפור ההישרדות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתם, המטופלים בפרדקסה, ישנה שונות רבה בהיענות החולים לטיפול תרופתי. פעילויות ספציפיות בהובלת רוקחים הביאו לשיעורי ההיענות הגבוהים ביותר לפרדקסה.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!