ע”פ מחקר עוקבה רחב  חדש המתפרסם ב-Journal of the American College of Cardiology קיים קשר תלוי מינון בין מתן epinephrine במהלך דום לב המתרחש מחוץ לבית החולים ותוצאה נוירולוגית גרועה. כמו כן הסיכון עלה בתוך אינטרוול הזמן בין האירוע למתן האפינפרין.

החוקרים ניתחו את המידע של כלל המטופלים שחוו דום לב מחוץ לבית החולים בין ינואר 2000 לאוגוסט 2014 ואשר עברו החייאה ואושפזו בבית חולים גדול בפריס.

במהלך התקופה, 1,646 איש עברו בהצלחה החייאה ספונטנית ואושפזו בבית החולים. 90 מטופלים הוצאו מהאנליזה בכלל שסטטוס האפינפרין שלהם לא היה ידוע.

כ-75% מהמטופלים קיבלו אפינפרין כחלק מההחייאה שנעשתה מחוץ לבית החולים. ההנחיות הבינ”ל ממליצות על מתן 1 מ”ג של אפינפרין מידי 3-5 דקות במהלך ההחייאה. מבין 1,556 המטופלים שנכללו באנליזה, 31% שרדו עד לשיחרור מבית החולים, ו-29% מהם שרדו עם תוצאה נוירולוגית טובה. עם זאת, רק 17% מהמטופלים שקיבלו אפינפרין כחלק מפרוטוקול ההחייאה היו עם תוצאה נוירולוגית טובה, בהשוואה ל-63% מאלה שלא קיבלו אפינפרין, וההבדל היה מובהק סטטיסטי.

מעבר לכך, בהשוואה למטופלים שלא קיבלו אפינפרין, השכיחות של המטופלים השורדים לפגיעה נוירולוגית הייתה קטנה יותר בהשוואה לאלה שקיבלו אפינפרין 1 מ”ג, עם סיכון יחסי של 0.48 , וסיכון קטן יותר של 70% בהשוואה לאלה שקיבלו 2-5 מ”ג אפינפרין (סיכון יחסי 0.3) , ו-77% פחות מאלה שקיבלו מינון מעל 5 מ”ג (סיכון יחסי 0.23).

תופעות הלוואי של אפינפרין נצפו ללא תלות למשך הזמן של ההחייאה שנדרשה או ההתערבות שבוצעה בבית החולים.

החוקרים מוסיפים כי גם מתן מאוחר של אפינפרין היה קשור לתוצאות גרועות יותר, כשאלה שקיבלו את האפינפרין בתוך 9 הדקות הראשונות לאירוע היו עם תוצאות טובות יותר בהשוואה לאלה שקיבלו את הטיפול מאוחר יותר. בטבלה הבאה מוצג הסיכון היחסי לתוצאה טובה וזמן מתן האפינפרין: 

החוקרים העריכו גם את השימוש בהתערבות לאחר ההחייאה מבוססת על עובדות, לרבות רפרפיוזיה כלילית עם PCI והיפותרמיה והשפעתם על התוצאות במטופלים שקיבלו אפינפרין.

לאחר התאמות למשתנים נוספים (כולל התערבויות בבית החולים) נמצא שהשימוש באפינפרין היה קשור באופן שלילי עם תוצאה נוירולוגית חיובית עם סיכוי יחסי של 0.32.

הקשר ההפוך בין שימוש באפינפרין והישרדות היה לאורך כל תתי הקבוצות כפי שהוגדרו ע”י המקצב הראשוני, אורך ההחייאה, וטיפול לאחר ההחייאה, והנוכחות או היעדר של מתן שוק לאחר ההחייאה.

החוקרים מדגישים כי מטופלים שקיבלו אפינפרין היו עם מאפייני פרוגנוזה פחות טובה בהשוואה לאלה שלא קיבלו אפינפרין. למשל, הם נטו להיות מבוגרים יותר  (P=0.02),  ללא עדים בזמן האירוע (P=0.006), ונטו פחות להציג מקצב המאפשר מתן שוק (P<0.001). בנוסף, הם אופיינו במשך החייאה ארוך יותר (P<0.001).

החוקרים מציינים כי למרות הקשר המובהק שנמצא במחקר, יש להבין שמדובר בקשר ולא בהכרח קשר סיבתי. עם זאת הם מציינים שמתן אפינפרין במטופלים מסויימים עשוי להיות קשור לסיכון העולה על התועלת, אך אין זה אומר לדעתם שצריך להפסיק לתת אפינפרין בהחייאה, והשימוש בו עדיין מומלץ. עם זאת, הם מציינים כי העובדה לקשר תלוי המינון עם חומרת התוצאות הגרועות מעלה את הביטחון במימצאים.

החוקרים מסכמים כי מכיוון שאין עדיין חלופה טיפולית אחרת לאפינפרין בזמן אירוע דום לב, שאלה חשובה שיש למצוא לה מענה היא אם יש מקום לעשות שימוש במינונים נמוכים יותר של אפינפרין. בנוסף, נראה , גם על בסיס מחקרים ורשמים קודמים כי למתן מוקדם , עוד לפני ההגעה לבית החולים יש יתרון על פני מתן מאוחר יותר.

Journal of the American College of Cardiology, December 9, 2014

לדיווח במדסקייפ