במאמר שפורסם בכתב העת Circulation: Cardiovascular Quality and Outcomes מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר תצפיתי שכלל חולים עם אוטם שריר הלב עם עליות מקטע ST, שהיו מיועדים ל-Primary PCI (Primary Percutaneous Coronary Intervention), מהם עולה כי טיפול בעורק החולה בלבד מלוו בשיעורי הישרדות גבוהים יותר לאחר שנה אחת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי לפחות ההערכות, עד שני-שליש מהחולים עם אוטם שריר הלב עם עליות מקטע ST סובלים ממחלה רב-כלית. הגישה האופטימאלית לטיפול במחלה שאינה בעורק האחראי לאוטם הלבבי עדיין שנויה במחלוקת. במחקר הנוכחי מספקים החוקרים נתונים מציאותיים להשוואת גישת התערבות בעורק האחראי לאוטם אל מול התערבות רב-כלית בעת Primary PCI בחולים עם אוטם שריר הלב עם עליות מקטע ST.
החוקרים השוו בין התערבות מכוונת לעורק האחראי לאוטם הלבבי אל מול התערבות רב-כלית ב-3,984 חולים עם מחלה רב-כלית, שעברו Primary PCI בתקופה שבין 2004-2011 בשמונה מרכזים אקדמיים בלונדון. מודלים מתוקנים שימשו לקביעת גורמים מנבאים בלתי-תלויים לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים באשפוז ותמותה מכל-סיבה לאחר שנה אחת.
התערבות המיועדת לטיפול בעורק האחראי לאוטם בלבד לוותה בשיעור נמוך יותר של סיבוכים מג’וריים באשפוז (4.6% לעומת 7.2%, p=0.010) ובשיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר שנה אחת (7.4% לעומת 10.1%, P=0.031). התערבות המיועדת לעורק החולה בלבד זוהתה כגורם מנבא בלתי-תלוי לשיעור נמוך יותר של סיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים באשפוז (יחס סיכויים של 0.49, p<0.001) ושיעורי הישרדות לאחר שנה אחת (יחס סיכון של 0.65, p=0.011) במדגם כולו; וב-2,821 חולים בניתוח בשיטת Propensity Score Match (יחס סיכויים לסיבוכים קרדיווסקולאריים מג’וריים באשפוז של 0.49 ויחס סיכון להישרדות לאחר שנה אחת של 0.64, p=0.010).
החוקרים מכירים במגבלות המחקר התצפיתי, אך מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהמלצות הנוכחיות לטיפול בחולים עם אוטם שריר הלב עם עליות מקטע ST.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!