מתוצאות מחקר חדש עולה כי תרגילים ומתיחות של הכתף עשויים לשמש כטיפול ארוך-טווח בחולים עם כאב על-רקע תסמונת תפס הכתף (Subacrcomial Impingement Syndrome) ולהפחית את הצורך בהתערבויות ניתוחיות.
מדגם המחקר כלל 95 חולים ומהנתונים עלה כי 63% מאלו שחולקו באקראי לקבוצת הביקורת עברו התערבות ניתוחית לאחר שנה אחת, זאת בהשוואה ל-24% מהחולים בקבוצת הפעילות הגופנית. שביעות הרצון הגדולה ביותר תוארה בחולים בקבוצת ההתערבות, שלא עברו התערבות ניתוחית, וממצאים אלו משקפים את התועלת הרבה של תכנית האימונים.
משטר האימונים כלל שישה תרגילים, אותם תיארו החוקרים במאמר שפורסם בשנת 2012 בכתב בהעת British Journal of Medicine. ישנם שני תרגילים בתנועה שלילית, תרגילים אקסצנטריים של שרירי מסובב הכתף, שלושה תרגילים לייצוב השכמה ומתיחה של הכתף האחורית. החולים ביצעו את התרגילים בשלוש סדרות קצרות, פעמיים ביום, למשך שמונה שבועות. לאחר מכן הם עברו לאימונים פעם ביום, למשך ארבעה שבועות נוספים.
בקבוצת הביקורת ערכו המשתתפים תרגילים אחרים, שלא נכללו במשטר האימונים המפורט.
כל המשתתפים במחקר דיווחו על שיפור מסוים בתום שנה אחת, גם אלו שבחרו בהתערבות ניתוחית.
מכאן עולה כי דה-קומפרסציה ארתרוסקופית ביחד עם פיזיותרפיה לאחר ניתוח הינה גישת טיפול מוצלחת בחולים שלא הגיבו לתרגילים ספציפיים. בחולים עם מדדים קליניים נמוכים יותר בתחילת המחקר, או קרע בעובי מלא של שרירי מסובב הכתף הסיכויים להסכמה לניתוח היו גבוהים יותר. הנתונים הצביעו על קשר מובהק בין קרע בעובי מלא ובין יחס סיכויים לסיכון לניתוח של 5.5, בהשוואה לקרע בעובי חלקי וללא קרע כלל.
לדברי החוקרים, נראה סביר להמליץ על הוספת תרגילים אקסצנטריים למשטר הטיפול הראשוני. מרבית החולים בארצות הברית יעברו ניסיון פיזיותרפיה לפני שתעלה אפשרות של התערבות ניתוחית, ועל כן אין סיבה להימנע מהוספת תרגילים אקסצנטריים.
Br J Sports Med 2014
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!