למרות שרבים מעודדים הגדלת צריכת נוגדי-חמצון בתזונה ונטילת תוספי נוגדי-חמצון דוגמת ביתא-קרוטן, וויטמין A, וויטמין C, וויטמין E וסלנויום, במאמר דעה חדש שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine, טוענים הכותבים כי נוגדי-חמצון עלולים לגרום ליותר נזק מתועלת, בעיקר בחולי סרטן.

הכותבים מסבירים כי הרעיון כי נוגדי חמצון יכולים לסייע בטיפול בחולי סרטן מבוסס על תצפיות לפיהן נדרש חמצון בתאים לצורך גדילת תאים. מאחר ותאי סרטן גדלים במהירות, ייתכן כי תאים אלו זקוקים לחמצון יותר מתאים תקינים.

אעפ”י שמחקרים קדם-קליניים מוקדמים תמכו ברעיון זה, נערכו מספר מחקרים קליניים שלא הדגימו כל השפעה של נוגדי חמצון על הפחתת ההיארעות של מחלות ממאירות, ואף עלו עדויות שהצביעו על נזק אפשרי בחולים בסיכון לממאירויות.

הכותבים מציינים מחקר מסקנדינביה משנות התשעים המוקדמות של המאה הקודמת, שמצא כי מינונים גבוהים של נוגדי חמצון, בעיקר ביתא-קרוטן, לוו בשכיחות גבוהה יותר של סרטן ריאות. ממצאים דומים עלו ממחקר SELECT (Selenium and Vitamin E Cancer Prevention), שמצא כי נוגדי חמצון לא הביאו להפחתת הסיכון לממאירות של הערמונית, ולמעשה הביאו לעליה בסיכון בחלק מהגברים.

מחקר בבעלי חיים שנערך בשבדיה מצא כי הנזק עקב נוגדי חמצון הינו תלוי-מינון. מחקר זה נערך במודל עכברים מהונדסים, לחיקוי ממאירות מוקדמת מסוג NSCLC (Non-Small Cell Lung Cancer) והחוקרים בחנו את השפעות N-Acetylcystein ונגזרות של וויטמין E, ומצאו כי נוגדי חמצון אלו הביאו למעשה לעליה תלוית-מינון בשיעורי תחלואה ותמותה עקב ממאירויות. העכברים פיתחו ממאירות ריאתית מהר יותר והלכו לעולמם מוקדם יותר עקב המחלה.

הכותבים מסבירים כי לא רק שלכל התאים יש מנגנוני חמצון המייצרים ROS (Reactive Oxygen Species), אלא יש גם מנגנון בו מייצרים נוגדי-חמצון, ולכן קיים איזון בין השניים בכל תא. מאחר ותאי סרטן מייצרים יותר חומרי חמצון, קיים גם ייצור רב יותר של נוגדי חמצון. לכן, כאשר מוסיפים נוגדי חמצון לבריכה מלאה בנוגדי-חמצון, לא עוצרים את תהליך החמצון מלכתחילה ולא עוצרים את תהליך ייצור חומרים מחמצנים. התוצאה היא שהתא הסרטני מתמודד עם השפעות רעילות יותר של חומרים מחמצנים, ובאופן זה עלולים להבביא לגדילה משמעותית עוד יותר של תאי הסרטן.

נוגדי החמצון בתזונה אינם פועלים כנגד שורש הבעיה של האופן בו חומרים מחמצנים משפיעים על הביולוגיה של התא.

הכותבים מציעים שתי גישות למחקר עתידי פיתוח נוגדי-חמצון המכוונים כנגד אתרים תוך-תאיים ספציפיים של חומרים מחמצנים, ייצור וכן גישה המכוונת לייצור נוגדי-חמצון בתוך התא. שתי הגישות הללו מצויות כיום בשלבי מחקר.

באשר להשלכות הקליניות של המחקר, הכותבים מבהירים כי הם לא טוענים כי נוגדי חמצון בהכרח מסוכנים לחולי סרטן, אך מאמינים כי המאמר הנוכחי יעורר דיון בנושא. למרות זאת, אחרים כבר הזהירו חולי סרטן מפני נטילת נוגדי חמצון.

מעבר לכך, עולה השאלה אם נוגדי חמצון עלולים להפריע לפעילות טיפולים נפוצים כנגד מחלות ממאירות, דוגמת כימותרפיה והקרנות, מאחר וטיפולים אלו מביאים להגדלת הפעילות החמצונית בתאי סרטן.

N Engl J Med. 2014;371:177-178

לידיעה במדסקייפ