גברים מבוגרים הנוטלים סטטינים היו פעילים גופנית פחות בהשוואה לאלה שלא נוטלים תרופות להורדת כולסטרול, כך עולה ממחקר תצפיתי חדש המתפרסם ב-JAMA Internal Medicine .

מהמחקר עולה שמבין אלה שהיו עליהם נתוני מד-כושר משתמשי הסטטינים הוציאו פחות יח’ מטבוליות אקוויולנטיות (METs ) בפחות דקות של פעילות גופנית בינונית (של 5.4 דקות ליום) ופחות דקות של פעילות מאומצת (של 0.6 דקות ליום), ויותר זמן ללא פעילות (7.6 דקות ליום), גם לאחר התאמה למשתנים נוספים.  

במחקר חתך רוחבי נוסף  שגם פורסם ב-JAMA Internal Medicine  נמצאה ירידה בפעילות בקרב משתמשי סטטינים.

החוקרים משערים כי הסיבות האפשריות לפעילות הנמוכה יותר בקרב נוטלי הסטטינים עשויה להיות קשורה לכאבי שרירים הנגרמים ע”י סטטינים, כמו גם מיופתיות, חולשת שרירים ותופעות לוואי נוספות, שלדעת החוקרים מצדיקים מחקר נוסף.

החוקרים בחנו נתונים ממחקר השברים האורתופדיים בגברים (MrOS ) שבו גוייסו 5,994 גברים החיים בקהילה מעל גיל 65 מ-6 מחוזות בארה”ב בין מרץ 200 לאפריל 2002. תקופת המעקב נמשכה עד 2009, עם 2-3 ביקורי מעקב שהתבצעו לאחר 4.6 -6.9 שנים בממוצע מתחילת המחקר.

דיווחים עצמיים על פעילות גופנית נאספו בתחילת המחקר ובשני ביקורי המעקב תוך שימוש במדד פעילות הגופנית עבור קשישים (PASE). שימוש במד כושר נעשה בביקור השלישי לצורך מדידת ערכי METs .

בתחילת המחקר , 24% מהגברים עשו שימוש בסטטינים, לעומת 76% שלא נטלו סטטינים.

באנליזת חתך רוחב נמצא שהניקוד של משתמשי סטטינים היה 5.8 נקודות PASE (בטווח בין 0.7-10.9) לאחר התאמות לגיל, מיקום, אוטם שריר הלב, שבץ , יתר לחץ דם, סוכרת,  מצב בריאות נראה לעין, BMI , וסה”כ כולסטרול.

באנליזה ארוכת טווח, 24% מהגברים היו משתמשי סטטינים בעבר, 28% החלו טיפול בסטטינים במהלך תקופת המעקב, ו-48% לא החלו טיפול בסטטינים בשום שלב. בשלושת הקבוצות, באופן יחסי, ממוצע ה-PASE פחתו ב-2.8 , 2.5 ו-3.4 נקודות מידי שנה.

החוקרים מציינים כי למרות שההבדל בין קבוצת הלא משתמשים ומשתמשים חדשים היה מובהק (0.9 נקודות, בטווח 0.1-1.7) וערך ה-p להבדל בין שלושת הקבוצות לא הצביע על הבדל מובהק (p=0.07).

בניתוח נתוני מד הכושר, משתמשי סטטינים השקיעו פחות  0.3 METs בהשוואה לקבוצה שאינה נוטלת סטטינים (p<0.001) .

המחברים מציינים שבמונחים קליניים, תוך שימוש גם במשקל הממוצע של הגברים במחקר הזה (78 ק”ג) הירידה הממוצעת בהוצאה אנרגטית הייתה 56.2 קק”ל ליום, או בערך 151 דקות הליכה בשבוע במהירות ממוצעת של מבוגרים (2 מייל לשעה).

החוקרים מוסיפים שהשימוש בסטטינים היה קשור ל-53 דקות יותר של זמן חסר פעילות בשבוע. למרות שזהו זמן לא משמעותי במונחים של סיכון קרדיווסקולרי, רופאים ומטופלים צריכים להיות מודעים שזמן חסר פעילות גדול יותר קשור לשימוש בסטטינים. 

למחקר מס’ מגבלות לרבות חוסר וודאות לגבי הכללת המימצאים לנשים, האפשרות לטעויות מדידה במדידת ערכי PASE , משתנים נוספים המשפיעים על מצב בריאות, וחוסר במידע על משך הטיפול בסטטינים לפני תחילת המחקר.

במאמר מערכת נלווה מציינת המחברת כי בשל היות המחקר תצפיתי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין השימוש בסטטינים לפער בהיקף הפעילות הגופנית. עם זאת, בשל העקביות של הנתונים לא ניתן לשלול קשר כזה. כמו כן היא מזהירה מפני אימוץ מסקנה לעודד משתמשי סטטינים חדשים להגביר פעילות גופנית שכן הדבר עלול להגביר סיכון לתופעת לוואי ופגיעה הקשורה לסטטינים. עם זאת היא מציינת שכאשר שוקלים התחלת/המשך טיפול בסטטינים יש לקחת בחשבון בין כל הגורמים המוכרים גם את הקשר בין שימוש בסטטינים לרמת הפעילות הגופנית.

JAMA Intern Med2014; DOI: 10.1001/jamainternmed.2013.14543.