חלק קטן מהחולים שהשלימו את מחקרי CATT (Comparison of Age-Related Macular Degeneration Treatment Trials) פיתחו אובדן חדות ראיה ממושך של 15 אותיות ומעלה, כך מדווחים חוקרים במאמר חדש שפורסם בכתב העת JAMA Ophthalmology. אובדן הראיה התפתח בהדרגה בעיקר במהלך השנתיים הראשונות למחקר.

החוקרים מוסיפים כי טיפולים חדשים שנועדו למניעת צלקת פוביאלית ואטרופיה גיאוגרפית עשויים לסייע במניעת אובדן חדות ראייה.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שטיפולים כנגד VEGF הביאה לשיפור כולל בראיה בחולים עם ניוון מקולארי גילי, עדיין ייתכן אובדן ראיה משמעותי. הבנת התהליכים המובילים לאובדן הראיה עשויה להוביל לפיתוח גישות למניעת אובדן הראיה. במסגרת המחקר הם ביקשו לקבוע את ההיארעות, המאפיינים, הסיבות והמאפיינים המנבאים אובדן ממושך של חדות ראיה לאחר שנתיים של טיפול ב-Ranibizumab או Bevacizumab בחולים עם Neovascular AMD.

מדובר במחקר עוקבה בתוך מחקר קליני אקראי של משתתפים במחקרי CATT. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Ranibizumab או Bevacizumab ולטיפול חודשי במשך שנתיים, או לפי הצורך, או לזריקות חודשיות במשך שנה אחת וזריקות לפי הצורך בשנה שלאחר מכן. התוצא העיקרי הוגדר כאובדן חדות ראיה ממושך, שנקבע כאובדן של 15 אותיות ומעלה מתחילת המחקר ועד לאחר 88 ו-104 שבועות.

מבין 1,030 משתתפים, ב-61 עיניים (5.9%) תועד אובדן ממושך של חדות ראיה בתוך שנתיים. בקבוצה זו, חדות הראיה ירדה בהדרגה עם הזמן, עם ירידה ממוצעת של 2 אותיות, 19 אותיות ו-33 אותיות מתחילת המחקר ועד לאחר ארבעה שבועות, שנה אחת ושנתיים, בהתאמה. לאחר שנתיים, בעיניים בהן תועד אובדן חדות ראיה ממושך תועדה שכיחות גבוהה יותר של הצטלקות (60% לעומת 41.4%, p=0.007), אטרופיה גיאוגרפית (31.6% לעומת 20.7%, P=0.004), נגעים גדולים יותר (16 לעומת 8 ממ”ר, p<0.001), וכמות גדולה יותר של נוזל בתוך הרשתית (82.5% לעומת 51.0%, p<0.001), הידקקות של הרשתית (43.3% לעומת 23.0%, p<0.001) ועיבוי רשתית (20.0% לעומת 12.1%, p<0.001).

גורמים אפשריים לאובדן ממושך של חדות ראיה כוללים צלקת פוביאלית (44.3%), אבנורמליות פיגמנטרית (27.9%) ואטרופיה גיאוגרפית (11.5%). גורמים בסיסיים שנקשרו באופן בלתי תלוי עם היארעות מוגברת של אובדן ממושך של חדות ראיה כללו נוכחות גיאוגרפיה אטרופית לא-פוביאלית (יחס סיכויים של 2.86, P=0.006), שטח גדול יותר של ניאו-וסקולריזציה כורוידאלית וטיפול ב-Bevacizumab (יחס סיכויים של 1.83, P=0.03).

החוקריים מסכמים וכותבים כי אובדן ממושך של חדות ראיה היה יחסית נדיר במחקר CATT. התפתחות צלקת פוביאלית, אבנורמליות פיגמנטרית או אטרופיה גיאוגרפית תרמו משמעותית לאובדן ממושך של חדות ראיה. הסיכון היה גבוה יותר בהיקף של 3% בעיניים שטופלו ב-Bevacizumab. טיפול המכוון למניעת צלקת או אטרופיה גיאוגרפית עשוי להביא לשיפור תוצאות הראיה.

JAMA Ophthalmol. Published online May 29, 2014

לידיעה במדסקייפ