מנתוני המשך מעקב ממחקר SCD-HeFT עולה כי מבחן הליכה בשש דקות (6-Minute Walk Test) מנבא את היקף התועלת ההישרדותית של התקני ICD (Implantable Cardioverter-Defibrillator).
במחקר SCD-HeFT, 2,521 חולים עם דרגת NYHA של 2-3 ומקטע פליטה של חדר שמאל של 35% ומטה חולקו באקראי להשתלת ICD, טיפול ב-Amiodarone, או טיפול דמה. מבין אלו, 2,397 חולים השלימו מבחן הליכה בשש דקות בתחילת המחקר.
ממצאי המחקר הראשוניים הוצגו בכנס במהלך שנת 2004 והדגימו הפחתת שיעורי תמותה עם התקני ICD בחולים עם אי-ספיקת לב בדרגת NYHA של 2, אך ללא תועלת ניכרת בחולים עם אי-ספיקת לב בדרגת NYHA של 3.
יחסי הסיכון לתמותה בתוך שלוש שנים, תוך השוואת התקן ICD לעומת פלסבו עמדו על 1.02 עם הליכה למרחק של פחות מ-288 מטרים במבחן הליכה בשש דקות, 0.57 עם הליכה למרחק של 288-386 מטרים ועל 0.42 עם הליכה למרחק של מעל 386 מטרים במבחן הליכה בשש דקות.
בסקירה הנוכחית החוקרים מאשרים ומרחיבים את העדויות הקודמות ממחקר SCD-HeFT, שהוכיחו כי היתרון ההישרדותי של התקני ICD למניעה ראשונית משתנה באופן נרחב בתלות ביכולת התפקודית הבסיסית. מהנתונים עולה כי מבחן הליכה בשש דקות, מדד אובייקטיבי יותר להערכת המצב התפקודי בהשוואה לדרגת NYHA, עשוי לסייע בזיהוי חולים הצפויים לתועלת מהתקני ICD עם הישרדות ארוכה יותר.
עם זאת, שני המדדים הפרוגנוסטיים לא יזהו בהכרח את אותם חולים ככאלו בסיכון גבוה או נמוך. ההחלטה אם חולה עם אי-ספיקת לב מתקדמת מתאים להתקן ICD עדיין דורשת שיקול דעת, תוך הבנה כי בחולים קשים יותר הסיכוי לתועלת נמוך יותר.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!