מתוצאות מחקר חדש עולה כי התוצאות עם טיפול משולב ב-Dutasteride עם Tamsulosin Hydrochloride (Duodart) בגברים עם תסמינים בדרגה בינונית של הגדלה שפירה של הערמונית היו טובות יותר בהשוואה למעקב זהיר בלבד.
החוקרים מדווחים כי בכל נקודת זמן, בגברים שקיבלו המלצה לשינוי אורחות חיים וטיפול בחסמי אלפא במידה ולא חל שיפור בתסמינים חל שיפור קטן יותר בתסמינים, בהשוואה לגברים שקיבלו את הטיפול המשולב למן ההתחלה.
מהנתונים הראשונים ממחקר CONDUCT עולה כי בגברים עם תסמינים מתונים אך ערמונית מוגדלת, טיפול משולב עשוי לשמש כטיפול הבחירה. מאחר ש-30-50% מהגברים המבוגרים יפתחו בסופו של דבר הגדלה של הערמונית, חשוב מאוד לבחון את התוצאות ארוכות הטווח של כל טיפול הניתן באופן מונע.
המחקר בשלב כלל 742 גברים עם אבחנה מאושרת של הגדלה שפירה של הערמונית ותסמינים מתונים בלבד. גיל המשתתפים הממוצע עמד על 66 שנים.
כל הגברים קיבלו המלצה לשינוי אורחות חיים בנוגע להימנעות מאלכוהול וקפאין, משטר נוזלים ואימון שלפוחית השתן. המשתתפים חולקו באקראי לאחר מכן למעקב זהיר (373 גברים) או לטיפול יומי במשך שנתיים בקפסולה יחידה המכילה Dutasteride במינון 0.5 מ”ג עם Tamsulosin במינון 0.4 מ”ג (369 גברים).
המאפיינים הבסיסיים היו דומים בשתי הקבוצות. רמות PSA (Prostate Specific Antigen) נעו בממוצע בין 3.7-3.9 ננוגרם למ”ל, נפח הערמונית הממוצע נע בין 51-52.6 מ”ל ומדד IPSS (International Prostate Specific Symptom score) נע בין 12.9-13.2.
כאשר חלה החמרה בתסמינים, בגברים בקבוצת המעקב הזהיר הוגבר הטיפול למנה חד-יומית של Tamsulosin במינון 0.4 מ”ג. עד לתום תקופת המחקר, 61% מהגברים הללו טופלו ב-Tamsulosin.
כ-80% מהמשתתפים בכל קבוצה השלימו את המחקר. שיעור גדול יותר של גברים בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת המעקב הזהיר, הפסיק את הטיפול בשל תופעות לוואי (36% לעומת 18%).
השינוי הממוצע במדד IPSS מתחילת המחקר, שהוגדר כתוצא העיקרי של המחקר, היה גדול יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת המעקב הזהיר (5.4 לעומת 3.6, p<0.001). בנוסף, מדדי IPSS השתפרו בלפחות 25% בשיעור גבוה יותר משמעותית של גברים בקבוצת הטיפול (73% לעומת 60%, p<0.001).
עד לתום המחקר, שיעור ההתקדמות הקלינית של הגדלה שפירה של הערמונית היה נמוך ב-43.1% בקבוצת הטיפול, בהשוואה לקבוצת המעקב הזהיר (18% לעומת 29%, p<0.001). בדומה, השיפור בתסמיני היפרפלזיה ואיכות החיים הנלווית היה גדול יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות (p<0.001).
אירועים חריגים על רקע הטיפול התרופתי היו נפוצים יותר בקבוצת הטיפול, בהשוואה לקבוצת המעקב הזהיר (24% לעומת 10%), וכך גם שיעור האירועים החריגים החמורים (10% לעומת 8%). תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בקבוצת ההתערבות ובקבוצת המעקב כללו שפיכה רטרוגרדית (5% לעומת 4%) והפרעה בתפקודי זקפה (8% לעומת 0%).
מתוך כנס ה-EAU
בחסות חברת GSK 
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!