טיפול בסטרואידים מעלה את הסיכון לאוטם שריר הלב לאחר ניתוח לב (מתוך כנס ACC)

טיפול במתילפרדניזולון לחולים העוברים ניתוח לבי עם מעקף לב-ריאה מעלה את הסיכון לאוטם שריר הלב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American College of Cardiology.

החוקרים הציגו את תוצאות מחקר SIRS, שנערך ב-80 מרכזים ב-18 מדינות וכלל כ-7,500 מבוגרים בסיכון גבוה, שהוגדר לפי מדד EuroSCORE של לפחות שש נקודות. המרכזים בסין, הונג קונג והודו התירו הכללת חולים עם מדד EuroSCORE נמוך עד 4, במידה ועברו ניתוח מסתם.

גיל המשתתפים הממוצע עמד על 67 חולים, כאשר 60% היו גברים. מרבית החולים עברו פרוצדורות המערבות את המסתם _כ-71%) ומעט פחות ממחציתם עברו ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים (עם או ללא פרוצדורה המערבת את המסתם). מדד EuroSCORE הממוצע עמד על 7.1 נקודות.

טיפול במתילפרדניזולון ניתן במהלך הניתוח דרך הוריד במינון של 500 מ”ג ולא הביא לשיפור באחד משני תוצאי הסיום העיקריים. החוקרים מדווחים כי למחקר היו שני תוצאי סיום עיקריים תמותה מכל סיבה ותוצא משולב של תמותה, אוטם שריר הלב, אירוע מוחי, אי-ספיקת כליות, או כשל נשימתי תוך 30 ימים ולא תועדו הבדלים בתוצאים אלו בין קבוצת המטופלים בסטרואידים והמטופלים בפלסבו. באשר לשיעורי התמותה מכל-סיבה, בקבוצת הטיפול בסטרואידים שיעור החולים עמד על 4.1% לעומת 4.7% בקבוצת הפלסבו; באשר לשיעורי תמותה, אוטם שריר הלב, אירוע מוחי, אי-ספיקת כליות או כשל נשימתי, השיעורים עמדו על 24.2% לעומת 23.2% (סיכון יחסי של 1.04).

התוצאות לא היו תלויות במין, נוכחות סוכרת, גיל, מדד EuroSCORE, סוג הניתוח או משך מעקף לב ריאה.

עם זאת, מבין המרכיבים של תוצא הסיום המשולב, אוטם שריר הלב היה נפוץ יותר בקבוצת המטופלים בסטרואידים (13.3% לעומת 10.9%, סיכון יחסי של 1.22).

העליה בשיעור האוטמים הלבביים בקבוצת הטיפול בסטרואידים יוחסה בעיקר לאוטמים לבביים מוקדמים, שהוגדרו לפי רמות סף שונות של CK-MB שנקשרו עם לפחות הכפלה בסיכון לתמותה בתוך שלושים ימים. לפיכך, הסיכון המוגבר לאוטם שריר הלב עם טיפול בסטרואידים היה בעל חשיבות פרוגנוסטית.

הסיבה לעליה בסיכון הנ”ל אינה ברורה, אך ייתכן כי מתילפרדניזולון מפריע ליכולת הכדוריות הלבנות לנדוד ולתקן אתרים של נזק איסכמי, וכן כי הטיפול סטרואידים מעודד עמידות לאינסולין וחוסם את כניסת סוכר לתאי שריר הלב, המסייע בשלב ההחלמה לאחר נזק איסכמי.

לאור הממצאים, החוקרים קובעים כי אין מקום לטיפול מונע במתילפרדניזולון בחולים בסיכון גבוה העוברים ניתוח לבבי, עם מעקף לב-ריאה.

מתוך כנס ACC

לידיעה ב-MedPage Today

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה