להלן מכתב פומבי שנשלח ע”י  פרופ’ בלה קאופמן (בתמונה) לעיתונאית אילנה דיין כתגובה על תשדיר התכנית “עובדה” בשבוע שעבר בנושא איבחון סרטו שד בנשים צעירות.

לכבוד 

גב’ אילנה דיין, “עובדה”

צפיתי בתכנית עובדה בנושא סרטן שד בצעירות צפיתי, הצטערתי והתאכזבתי.

הנושא של סרטן שד בנשים צעירות הוא נושא שנמצא בחזית המחקר, הוא זוכה להתייחסות שונה בשל האספקטים הייחודיים לצעירות.

לראייה, בשיבא פועל כבר קרוב לשנתיים שירות סרטן שד בצעירות, בראשו עומדת ד’ר שני פאלוך-שמעון, והוא נותן ביטוי לאותם צרכים המיוחדים של נשים צעירות. (אספקטים פסיכולוגים, משפחתיים, פריון, דימוי גוף ונשיות לצד מחקר מתקדם עם שותפים מכובדים בעולם.)

בנוסף ובמקביל, בנובמבר הקרוב יערך בישראל כנוס בינלאומי בנושא סרטן שד בצעירות, לכינוס זה יגיעו מיטב המומחים בעולם. יש לי הכבוד להיות אחת מנשיאות הכינוס (עליו אנו עובדים כבר שנתיים). הכינוס הראשון שנערך בדבלין נחל הצלחה, בין השאר תודות לתרומת אנשי המקצוע מישראל.

כל אלו כמובן לא התאימו לאג’נדה של התוכנית זו נקבעה מראש “לא סופרים אותן” אמנם, היה ניסיון לראיין את דר פאלוך- שמעון, אולם כשהוברר לתחקירנית שהיא מתכוונת לדבר על נתונים ועובדות בניגוד ל”תחושות ואמונות” בחרתם פשוט להתעלם זה לא משרת את האג’נדה.

בתוכנית היה בלבול מוחלט, מביש, בין התייחסות צוות מקצועי לסימפטומים (גוש בשד) לבין הצורך בתכנית סריקה בנשים צעירות.

נושא הסריקה נבדק בארצות רבות בעולם והמסקנה הגורפת בעקבות זאת היא שסריקה ממוגרפיה, לא תורמת לשיפור תוחלת החיים בקרב החולות, ועל כן אין אף מדינה שיש בה תכנית סריקה לאומית מתחת לגיל 50.

לא טרחתם לראיין בצורה מקצועית וראוייה אשת מקצוע שזהו כל עיסוקה, ובמקום ראיון ענייני ומיקצועי הקלטתם במחשכים, עם מצלמה נסתרת, את פרופ’ רנרט.

אולם כשזה תאם את האג’נדה, הצלחתם למצוא אשת מקצוע שהביעה את תחושותיה ואמונותיה בנושא ,המגפה’ תחושות? סליחה?! איפה הנתונים? היא כמובן זכתה לראיון מצולם ולא להקלטה בסתר.

גם כשהצגתם עובדות: ” 30% מהמאובחנות מתחת לגיל 50″  פשוט חטאתם לאמת, מהיכן הנתונים שהצגתם?   העובדות, לפי רישום הסרטן הלאומי של משרד הבריאות הן כי שיעור הנשים החולות בסרטן שד בישראל מתחת לגיל 50 עומד על בין 24 ל25% – מספר זה נמצא במגמת ירידה!

מאחר ולא הייתה יד מקצועית ומכוונת, והיה בלבול (מכוון?), הרי נושא התייחסות לסימפטומים נשאב לאווירת העליהום הכללית של ”לא סופרים אותן”. נושא חשוב שבו ניתן לעשות יותר בעיקר הגברת המודעות בקרב צוותים רפואיים (נכון לא רק בנשים צעירות) להתייחסות לכל ממצא בשד.  הנושא נדון בפורומים שונים, כולל הועדה למעמד האישה של הכנסת שקיימה דיון בנושא נשים צעירות, ובמועצות הלאומיות הרלוונטיות המייעצות למשרד הבריאות.

לעומת זאת, אם התוכנית הייתה יכולה לתרום במשהו זה  בנושא המניעה, אולם נושא זה כנראה לגמרי לא משרת אג’נדה ורייטינג שכן אליו לא התייחסתם כלל- במקום להפנות אצבע מאשימה לרשויות ש”לא סופרות את הנשים”, היה ראוי לנצל את התוכנית כדי להעלות לסדר היום את נושא גורמי הסיכון והמניעה.  דוגמא? אלכוהול! הפצצה המתקתקת שבוחרים להתעלם ממנה. גורם נוסף שאין להפריז בחשיבותו – קריאה לפנות לייעוץ גנטי (יש עדיין כמה אלפי נשאיות גן הנמצאות בסיכון עצום לסרטן שד, שלא מודעות לכך). ועוד.

עד היום הייתי תמימה לחשוב שיושרה עיתונאית היא תכונה אמיתית, לא רק סיסמה.

התבדיתי. כמה עצוב!

אני מציעה לשנות את שם התוכנית מ”עובדה” ל”אל תבלבלו אותי עם עובדות”

בברכה,

פרופ’ בלה קאופמן

מנהלת המכון לאונקולוגיה של השד

סגנית נשיא המערך האונקולוגי

שיבא.  

עותקים:

שרת הבריאות  – גב’ יעל גרמן

מנכ’ל משרד הבריאות – פרופ’ רוני גמזו

רכזת המערכת גב’ שרית מגן

הערת המערכת: בקרוב נביא את תגובתה והתייחסותה של פרופ’ תמר פרץ מנהלת המכון האונקולוגי בהדסה עין כרם, ועורכת המדור לאונקולוגיה באי-מד.