כח המניעה האמריקאי המליץ שוב כי תרופות למניעה ראשונית של סרטן שד צריכות להנתן לנשים הנמצאות בסיכון גבוה לסרטן השד גם במחיר של תופעות לוואי בסיכון נמוך, כך בכתבה שפורסמה אמש ב-medpage . תרופות, כמו טמוקסיפן או רלוקסיפן (אוויסטה), המורידות את הסיכון לפתח את המחלה, קיבלו תמיכה מדרגה שניה (B ) בנשים אלו, בנות 35 או יותר, ללא היסטוריה של סרטן השד, קרצינומה דוקטלית באתר (DCIS – ductal carcinoma in situ ) או קרצינומה לובולרית באתר (LCIS – lobular carcinoma in situ ).  בקבוצת הנשים יכללו גם נשים עם סיכון לסרטן שד לחמש שנים של 3% או יותר, לפי הערכות של מודל גייל (Gail ), תוך התחשבות בגיל, מוצא, התרופות הניטלות והאם למטופלת יש רחם. כימופרופילקסיס קיבלה המלצה מדרגה 4 (D ) נגד שימוש בנשים עם סיכון נמוך או ממוצע לסרטן השד בנשים אסימפטומטיות. המחקר פורסם ב- the Annals of Internal Medicine. .

ההמלצות הללו למעשה נותרו זהות כמו בפרסום ההנחיות הקודמות ב-2002.

לדברי ד”ר הודיס, מנהל המחלקה לסרטן השד במרכז לטיפול בסרטן בניו יורק והעומד בראש החברה האמריקאית לאונקולוגיה קלינית, נטילה של תרופות אלה על ידי נשים בסיכון גבוה נותרה נמוכה.

בסקירה הסיסטמטית עליה התבססו ההמלצות צוין כי החשש מתופעות לוואי גורם לשיעורי הנטילה הנמוכים. המחברים סבורים כי הפרסום מחדש של ההמלצות נועד להציע מניעה באמצעות תרופות בנשים בסיכון גבוה והוא עשוי לסייע ולהביא תועלת, ככל שיפורסמו הנחיות בהירות לגבי אילו תרופות מומלצות לשימוש ויותר אנשים יהיו מודעים ליכולת הפוטנציאלית במניעה של סרטן השד.

ארגונים נוספים הגיעו למסקנות דומות לגבי מי מומלץ שתקבל תרופות מסוג selective estrogen receptor modulator לכרומופרופילקסיס. ASCO למשל המליצה על טמוקסיפן כאפשרות לנשים בנות 35 או יותר הנמצאות בסיכון גבוה, עם רלוקסיפן ואקסמסטאן (ארומסין) כאפשרות להורדת הסיכון לסרטן השד בנשים לאחר מנאופוזה.  הגוף המקביל הקנדי לכח המשימה למניעה המליץ על ייעוץ לנשים בסיכון גבוה לגבי הסיכונים והתועלת בנטילה של טמוקסיפן למניעה של סרטן השד, והתנגד להמלצה של הטיפול כמניעה בנשים בסיכון בינוני או נמוך.

גם המכון הבריטי לבריאות ומצוינות בטיפול (NICE ) המליץ על טמוקסיפן או רלוקסיפן לנטילה למשך        5 שנים בנשים לאחר מנאופוזה הנמצאות בסיכון גבוה לסרטן השד, בנשים עם רחם, מלבד אלו עם היסטוריה או ביסכון מוגבר למחלה תרומבואמבולית או לסרטן הרחם.

לדברי כח המשימה, רק מיעוט קטן מהנשים נמצאות בסיכון גבוה לסרטן השד, ורק מיעוט מהנשים הללו עשויות להרויח מהטיפול המניעתי להורדת הסיכון.

כח המשימה התייחס לסקירה סיסטמטית שהציעה כי טמוקסיפן ורלוקסיפן מורידת את השיעור של סרטן שד פולשני בשבעה עד תשעה אירועים לכל 1000 נשים במשך חמש שנים, כשטמוקסיפן נמצא יעיל יותר בהשוואה לרלוקסיפן.

כמו כן שתי התרופות הללו השיגו עדויות מספקות להורדה של הסיכון לשברים לא חולייתים וחולייתים בנשים לאחר מנאופוזה.

התרופה רלוקסיפן אושרה למניעה של סרטן שד רק בנשים לאחר מנאופוזה, בעוד שלטמוקסיפן אינדיקציה לנשים בנות 35 או יותר ללא קשר למצבן המנאופוזלי.

עם זאת, ישנן גם עדויות מספקות כי לשתי התרופות קשר לעליה בסיכון לאירועי תרומבואמבוליים ב-4-7 אירועים לכל 1000 נשים  במשך כחמש שנים, כשלטמוקסיפן השפעה המעלה את הסיכון יותר מאשר רלוסקיפן. כמו כן, טמוקסיפן מעלה את הסיכון לסרטן הרחם ב-4 מקרים לכל 1000 נשים, ועשויה לתרום להתפתחוות של קטרקט. שתי התרופות ידועות כגורמות לגלי חום שעשויות לפגום באיכות החיים בנשים וברצון להתמיד בנטילת התרופה.

לדיווח במדפייג’