סטנטים מצופי תרופה (DES) מהדור החדש יותר, במיוחד סטנט המצופה everolimus (שם מסחרי Xience ) מורידים בצורה מובהקת את הסיכון לרה וסקולריזציה של עורק המטרה (TVR) , ללא עליה בסיכון לתופעות לוואי לרבות סטנט טרומבוזיס, בהשוואה לסטנט “עירום” רגיל (BMS) גם במטופלים העוברים אוטם שריר הלב עם עליית מקטע ST (ובקיצור STEMI) .  ממצאים אלה עולים ממטא אנליזה חדשה שכללה עשרים ושמונה מחקרים קליניים מבוקרים, שהקיפו למעלה משלושים אלף שנות מטופלים במעקב, ופורסמה ב- Circulation: Cardiovascular Interventions.  

בסקירה של המחקר שפורסמה ב-Heartwire  (ב-theheart.org) נכתב כי מהמחקר עולה, כי בהשוואה בין סטנט מצופה סירולימוס (Cypher, Cordis) , סטנט מצופה פלקליטקסל (Taxus, Boston Scientific) וסטנט מתכת “עירום” (bare-metal stents) , השימוש בסטנט מצופה אברולימוס הביא לירידה בסיכון היחסי לסטנט תרומבוזיס ב-62%, 61% ו-58% בהתאמה . 

החוקרים כותבים כי בעקבות מימצאים אלה יש לדעתם לשנות את הנחיות הטיפול העדכניות. לדבריהם, הירידה הזו ב-TVR איננה מפתיעה כלל, מאחר שידוע זה מכבר כי סטנטים מצופי תרופה מורידים את הסיכון לכך בהשוואה לסטנטים לא מצופים, אך כן היה מעניין להיוכח כי הירידה הזו היתה תקפה גם בהשוואה לסטנטים מצופי תרופה מהדור הראשון.  בכתבה ב-Heartwire  נכתב כי ההנחיות הקליניות העכשוויות של הקולג’ האמריקאי לקרדיולוגיה/החברה האמריקאית ללב (ACC/AHA ) ושל החברה האירופית לקרדיולוגיה (ESC) אומרות כי השימוש בסטנט מצופה תרופה במסגרת טיפול ב-STEMI מומלץ בדרגה של class IIa indication-; המחברים מציינים כי הממלצות בדרגת תוקף יחסית נמוכה זו מבוססות על הדאגה מסיכון מוגבר לסטנט תרומבוזיס תחת השימוש ב-DES בהשוואה ל-BMS (תופעה שהייתה ידועה עם הדורות הראשונים של ה-DES ) . בנוסף הדאיגה בזמנו את כותבי ההמלצות גם האפשרות שלאחר שנה, כאשר הטיפול בנוגדי טסיות כפול (אספירין + קלופידוגרל או נוגד טסיות מהדורות חדשים יותר) מופסק, תהיה עליה בסיכון לסטנט תרומבוזיס .   אולם, כפי שניתן לראות ממימצאי המטה-אנליזה, הדור החדש של הסטנטים מצופי התרופה נמצאו יעילים ובטוחים במגוון של מחקרים לפחות כמו סטנטים חשופים במטופלים עם STEMI. לכן בחנו החוקרים באמצעות מטא אנליזה מחקרים שהשוו את הסטנטים מצופי הסירולימוס, פקסליטקסל, אברולימוס וזוטרולימוס זה מול זה ומול סטנטים חשופים.

בהשוואה לסטנטים החשופים, נמצא כי הסטנטים מצופי הסירולימוס (דור ראשון) הורידו את הסיכון היחסי ל-TVR ב-53%, הפקליטקסל ב-31%  והאברולימוס ב-57%. החוקרים מצאו כי הסטנטים מצופי הסירולימוס והאברולימוס היו יעילים בצורה מובהקת יותר מאלו מצופי הפקליטקסל בהורדת הסיכון ל-TVR.  נמצא כי קיימת סבירות של 67% שגם הסטנט המצופה zotarolimus (האנדבר של מדטרוניק) הביא לסיכון הנמוך ביותר ל-TVR, אם כי מידע זה מבוסס רק על מחקר אחד.

בטבלה זו ניתן לראות את שיעורי ה-TVR והסטנט תרומבוזיס (ודאיים ואפשריים) לכל 1000 שנות מטופל

* לסטנט רזולוט לא היו נתונים זמינים עבור סטנט תרומבוזיס

כפי שניתן לראות, בהשוואה לסטנטים חשופים, אלו המצופים באברולימוס הורידו את הסיכון לסטנט תרומבוזיס ב-58%, ובהשוואה לסירולימוס ופליטקסל הירידה בסיכון לסטנט טרומבוזיס הייתה מבהקת והגיעה ל-62% ו-61% בהתאמה.

לדברי החוקרים, מחקר קודם מצא כי היתה עליה מובהקת בסיכון, של 50% לרה-אינפרקציה מאוחרת (לאחר יותר משנה) עם סטנטים מצופי תרופה, והכפלה כמעט של הסיכון לסבול מסטנט תרומובוזיס מאוחר מאוד עם הסטנטים מהדור הראשון. הם, בכל מקרה, באנליזה זו החוקרים לא מצאו עליה דומה בסיכון לתרומבוזיס מאוחר מאוד עם ההשתלה של סטנט מצופה אברולימוס. הם מסכמים, כי לדעתם יש לשנות את הנחיות הטיפול ולהפוך את הסטנטים מצופי התרופה ובמיוחד את אלה המצופים אברולימוס להמלצה מדרגה –class I indication I במטופלים עם STEMI, אשר מסוגלים לקבל טיפול נוגד טסיות כפול במקביל.

לכתבה ב-TheHeart.org