מתוצאות מחקר AMPLIFY (Apixaban for the Initial Management of Pulmonary Embolism and Deep Vein Thrombosis as First Line Therapy) עולה כי טיפול ב-Apixaban (Eliquis) דומה ביעילותו לטיפול סטנדרטי ב-Enoxaparin עם קומדין במקרים של תרומבואמבוליזם ורידי אקוטי.
החוקרים מדווחים כי Apixaban הביא לירידה של 69% בסיכון לסיבוכי דמם מג’וריים. התועלת של Apixaban בחולים עם תסחיף ריאתי הייתה דומה לזו שתועדה בחולים עם פקקת ורידים עמוקים, וההשפעה היחסית נותרה בכ-40% מהחולים שהופיעו עם מחלה נרחבת.
במסגרת המחקר חולקו באקראי כ-5,300 חולים עם תרומבואמבוליזם ורידי פרוקסימאלי, תסמיני, אקוטי, ו/או תסחיף ריאתי לטיפול ב- Apixaban (2,691 חולים) או זריקות תת-עוריות של קלקסן ולאחריהן קומדין (2,704 חולים). Apixaban ניתן במינון של 10 מ”ג, פעמיים ביום, למשך שבעה ימים, ובהמשך 5 מ”ג, פעמיים ביום, למשך שישה חודשים; קלקסן ניתן למשך לפחות חמישה ימים (חציון של 6.5 ימים), עם המשך קומדין למשך שישה חודשים.
תוצא היעילות העיקרי תועד ב-2.3% מהחולים שטופלו ב- Apixaban ו-2.7% באלו שקיבלו טיפול קונבנציונאלי, ממצא שענה על הקריטריון המוגדר מראש להעדר-נחיתות (p<0.001). התוצאות היו כמעט זהות בכל אחת משתי קבוצות החולים עם תרומבואמבוליזם ורידי: אלו שאובחנו עם פקקת ורידים עמוקים ואלו שאובחנו עם תסחיף ריאתי.
דימומים מג’וריים תועדו ב-0.6% מהמטופלים ב- Apixaban וב-1.8% מהחולים שקיבלו טיפול סטנדרטי, כלומר, ירידה של 69% בסיכון היחסי עם הטיפול ב- Apixaban (P<0.001). שיעורי התוצא המשולב של דימום מג’ורי או דימום לא-מג’ורי בעל חשיבות קלינית ירדו ב-56%. הישנות תרומבואמבוליזם ורידי בתוך שלושים ימים תוארה ב-0.2% ו-0.3% מהחולים, בהתאמה.
התועלת והבטיחות של Apixaban הייתה עקבית לאורך מגוון תתי-קבוצות, כולל אלו שהתבססו על מאפיינים קליניים חשובים דוגמת גיל של למעלה מ-75 שנים, משקל גוף של למעלה מ-100 ק”ג, טיפול נוגד-קרישה פראנטרלי לפני ההקצאה האקראית ומשך הטיפול הנ”ל, רמז לכך שהממצאים ניתנים להכללה על מגוון רחב של חולים.
על-בסיס תוצאות המחקר הנוכחי, בשילוב עם ממצאי המחקר AMPLIFY-EXT, הטיפול ב- Apixaban מאושר כטיפול פשוט, יעיל ובטוח במקרים של תרומבואמבוליזם ורידי, הן בשלב הראשוני והן כטיפול ארוך-טווח.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!