מחקר חדש ניסה לבחון את ההשפעה של פעילות גופנית אינטנסיבית ולאורך זמן על התפקוד הגופני ויכולת התנועתיות של מטופלים מבוגרים הסובלים ממחלת האלצהיימר (AD) החיים בבית וכן לבדוק את ההשפעה של אימון כזה על השימוש והעלויות של שירותים בריאותיים וסוציאלים. נמצא כי פעילות גופנית אינטנסיבית וארוכת טווח היתה בעלת השפעה חיובית על יכולת התפקוד הגופנית במטופלים הללו.
במחקר אקראי ומבוקר שכלל 210 מטופלים עם AD החיים בביתם ונעזרים בבן/בת זוג המטפל/ת, ערכו החוקרים התערבות בשלוש קבוצות טיפול שונות: הראשונה עסקה בפעילות גופנית קבוצתית, כלומר במפגשים של 4 שעות שכללו כשעת אימון (כונתה GE); הקבוצה השניה עסקה בפעילות גופנית מותאמת אישית בביתם במשך שעת אימון (כונתה HE), כששתי הקבוצות הראשונות התמידו בפעילות במשך שנה, פעמיים בשבוע. הקבוצה השלישית היתה קבוצת ביקורת (CG) שקיבלה טיפול רגיל בקהילה. יעדי המחקר העיקריים היו המדד לתפקוד עצמאי (FIM, functional independence measure)- ה- Short Physical Performance Battery, שהוא כלי להערכת תפקוד פיזי אצל אנשים מבוגרים, והשינויים בשימושים והעלויות של שירותי הטיפול הרפואיים והסוציאליים.
החוקרים מצאו כי בכל שלוש קבוצות הטיפול שנבחנו חלה התדרדרות בתפקוד הגופני במהלך השנה שלאחר ההתערבות, אך נמצא כי התדרדרות היתה מהירה באופן מובהק בקבוצת הביקורת (CG) בהשוואה לכל אחת מקבוצות הטיפול האחרות (HE,GE) לאחר חצי שנה ולאחר שנה. השינויים ב-FIM לאחר 12 חודשים היו −7.1 (95% CI −3.7 – −10.5) בקבוצת ה-HE, −10.3 (95% CI, −6.7 – −13.9) בקבוצת ה-GE, ו-−14.4 (95% CI, −10.9 – −18.0) בקבוצת הביקורת (CG). בקבוצות ההתערבות (HE,GE) נרשמו פחות נפילות באופן מובהק במשתתפים מאשר בקבוצת הביקורת במהלך שנת המעקב. העלויות הכלליות עבור השירותים הבריאותיים והסוציאליים עבור המשתתפים ובני זוגם בקבוצת ה-HE עמדו על $25,112 לזוג לשנה (95% CI, $17,642 – $32,581) כש- P = .13בהשוואה לקבוצת הביקורת, בקבוצת ה-GE על $22,066 (($15,931 – $28,199 כש- P = .03 בהשוואה לקבוצת הביקורת, ו-$34,121 (($24,559 – $43,681 בקבוצת הביקורת עצמה.
החוקרים מסכמים כי התערבות לפעילות גופנית אינטנסיבית וארוכת טווח נמצאה כבעלת השפעה חיובית על יכולת התפקוד הגופנית במבוגרים עם מחלת אלצהיימר, ונראה שאיננה מעלה את ההוצאות הכלליות בשירותי הטיפול הבריאותיים והסוציאליים או גורמת לתופעות לוואי.
JAMA Intern Med. 2013;173(10):894-901
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!