ממטה-אנליזה שכללה 13 מחקרים מבוקרים עולה כי הוספת L-Carnitine למכלול הטיפולים הניתנים לחולים עם אוטם לבבי חד מביא להפחתה משמעותית בשיעורי התמותה מכל-סיבה ולהפחתת תסמיני אנגינה והפרעות קצב חדריות.

לדברי החוקרים, בחלק מהמחקרים, הטיפול ב- L-Carnitine ניתן למשך שישה חודשים עד שנה, עם תפקיד אפשרי לא רק בטיפול האקוטי אלא גם כמניעה שניונית.

התועלת ההישרדותית של L-Carnitine, שהייתה מתונה בלבד, נבעה מהגבלת גודל האוטם וייצוב ממברנות תאי שריר הלב, עם שיפור כרוני במטבוליזם האנרגיה בתא.

מהמחקרים עולה כי חלה ירידה בגודל האוטם, עם שיפור בהצלת שריר הלב וחיוניות שריר הלב. זהו ככל הנראה התורם העיקרי לתועלת ההישרדותית במקרים אקוטיים וייתכן כי אחראי גם לירידה בהפרעות קצב.

החוקרים כותבים כי הסקירה תומכת בשימוש האפשרי של L-Carnitine במקרים של אוטם לבבי חד וככל הנראה במניעה שניונית וטיפול, כולל במצבי אנגינה.

במאמר שפורסם ב-Nature Medicine וכלל סדרה פרוספקטיבית של ניסויים בעכברים ובבני אדם, לפיהם רמות גבוהות של קרניטין בתזונה, בעיקר בבשר אדום אך גם בתוספים, עשויים להאיץ טרשת עורקים באופן עקיף. ההשערה היא כי מיקרובים במערכת העיכול ממירים L-Carnitine ל-TMAO (Trimethylamine-N-Oxide), שמצידו מעודד העברת כולסטרול לדופן כלי הדם.

אך במידה וקרניטין הוא מושא הבעיה, אזי רמות גבוהות של קרניטין צפויות להביא לתוצאות גרועות יותר מרמות נמוכות. המחקר הקודם הציע כי TMAO מעודד התקדמות טרשת עורקים, אך רק במידה וחיידקים מסוימים מייצרים TMAO. הנ”ל נוצר בקרב אוכלי בשר, לכן ייתכן כי הבשר ולא L-Carnitine בבשר מעודד TMAO.

L-Carnitine עשוי לעודד התקדמות נגעים טרשתיים; דרושים מחקרים נוספים בכדי להיות בטוחים בדבר. אלך החוקרים די משוכנעים כי בתנאים אקוטיים ולמשך עד שנה, אין כל סימן לנזק עם מתן L-Carnitine באף אחד מהמחקרים. כאשר הם שילבו את הנתונים מכל המחקרים, זוהתה ירידה משמעותית בתמותה מכל-סיבה.

מהסקירה של החוקרים עלה כי L-Carnitine לווה ביחס סיכויים לתמותה מכל-סיבה של 0.73 (p=0.05), בהשוואה לפלסבו או ביקורות אחרות, בלמעלה מ-3,500 חולים ב-11 מחקרים. התוצאות של יתר תוצאי הסיום התבססו על מספר קטן יותר של מחקרים וחולים.

החוקרים משערים כי התועלת הקרדיווסקולארית בטווח הקצר והארוך נובעת מיכולתו של L-Carnitine לעודד סילוק מטבוליטים רעילים של חומצות שומן ולעודד העברת חומצות שומן ארוכות-שרשרת למיטוכונדריה, תוך שיפור חמצון סוכר.

הם מודים כי מרבית המחקרים כללו מספר קטן של חולים, ללא שכיחות גבוהה של תוצאי סיום שהוגדרו מראש וכי המחקר הגדול ביותר תרם ל-62% ממקרי התמותה. הם קוראים לערוך מחקר גדול לאישור הממצאים בעידן המודרני של רה-וסקולריזציה וטיפולים פולשניים אחרים.

Mayo Clin Proc 2013

לידיעה במדסקייפ