בנשים שנחשפו לקרינה מייננת עקב הקרנות כחלק מהטיפול בסרטן שד חלה עליה בסיכון למחלות לב. ממחקר חדש, שפורסם במהדורת 14 במרץ של כתב העת New England Journal of Medicine, כימתו החוקרים את הסיכון.

החוקרים למדו מהירושימה ונגסאקי כי קרינה מייננת מעוררת אירועים קרדיווסקולאריים, דוגמת אוטם שריר הלב. אונקולוגים סברו מאז ומעולם כי קרינה מייננת לסרטן שד, בעיקר לממאירות בשד השמאלי, מעלה את הסיכון לאוטם שריר הלב. לא היה ידוע מהו המינון המעלה את הסיכון הקרדיווסקולארי ולא היה ברור כיצד הפרעות קודמות מעלות את הסיכון.

החוקרים ערכו מחקר מקרה-ביקורת, מבוסס-אוכלוסייה, להערכת אירועים כליליים מג’וריים, כולל אוטם שריר הלב, רה-וסקולריזציה כלילית ותמותה עקב מחלת לב איסכמית, ב-2,168 נשים לאחר טיפולי הקרנות לסרטן שד בשנים 1958-2001 בשבדיה ודנמרק.

מבין אלו, 963 אובחנו עם אירועים כליליים מג’ורים ו-1,205 לא אובחנו עם אירועים דומים. 44% מהאירועים הכליליים אירעו בתוך פחות עשר שנים מאבחנת סרטן השד, 33% אירעו לאחר 10-19 שנים ו-23% אירעו לאחר 20 שנים ומעלה.

הקרנות כטיפול בממאירות של השד השמאלי לוו בשיעורים גבוהים יותר של אירועים כליליים מג’וריים, בהשוואה להקרנות של השד הימני (p=0.002). עם זאת, לא זוהה קשר בין אירועים כליליים מג’וריים ובין מאפייני הגידול או הטיפול הכימותרפי שניתן לנשים.

מינון הקרינה הממוצע שניתנה ללב עמד על 4.9 Gy. החוקרים מצאו כי חלה עליה בשיעור האירועים הכליליים המג’וריים עם עליה במינון הממוצע של ההקרנות ללב.

בנשים עם גידולים של השד השמאלי, הערכת מינון הקרינה הממוצע ללב עמדה על 6.6 Gy; באלו עם גידולים של השד הימני עמד המינון הממוצע על 2.9 Gy.

כל קרינה של 1.0 Gy לוותה בעליה של 7.4% בהופעת אירועים כליליים מג’וריים (p<0.001). החוקרים מצאו גם כי הסיכון לאירוע כלילי מג’ורי עלה במהלך חמש השנים הראשונות לאחר החשיפה לקרינה. הסיכון נותר למשך שלושה עשורים לאחר הטיפול הקרינתי.

בנשים עם היסטוריה של מחלת לב איסכמית נרשם סיכון מוגבר לאירוע כלילי מג’ורי, בהשוואה לאלו ללא היסטוריה דומה (יחס שיעור כולל של 6.67). הסיכון היה הגבוה ביותר במהלך עשר השנים הראשונות לאחר אבחנת ממאירות (יחס שיעור של 13.43); במהלך השנים הבאות, יחס השיעור עמד על 2.09 (P<0.001).

בנשים עם היסטוריה של מחלות מערכתיות, סוכרת, או מחלת ריאות חסימתית כרונית תועד שיעור גבוה יותר של אירועים כליליים מג’וריים, כך גם היה בנשים מעשנות, נשים עם מדד מסת גוף גבוה, או היסטוריה של טיפול קבוע במשככי כאבים.

N Engl J Med. 2013; 368:987-998

לידיעה במדסקייפ