מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine עולה כי אספירין דומה לטיפול מכוון בחולים עם תת-סוג של ממאירות של המעי הגס והרקטום. בחולים עם גידולים עם מוטאציית PIK3CA המטופלים באופן קבוע באספירין לאחר האבחנה, תועדה תועלת הישרדותית משמעותית עם ירידה של 46% בשיעורי התמותה מכל-סיבה וירידה של 82% בשיעורי התמותה עקב ממאירות של המעי הגס והרקטום.

עם זאת, בחולים ללא המוטאציה, לטיפול באספירין לאחר האבחנה לא הייתה השפעה כלשהי על שיעורי התמותה.

הממצאים מבוססים על סקירה רטרוספקטיבית של שני מחקרי עוקבה גדולים בארצות הברית: Nurses’  Health Study ו-Health Professionals Follow-Up Study.

בשני המדגמים נכללו 964 חולים עם ממאירות של הרקטום או של המעי הגס, אך רק 152 היו נשאי מוטאציית PIK3CA. עדיין, ההשפעה של אספירין על שיעורי ההישרדות של החולים הייתה משמעותית.

מבין 90 החולים עם גידולים עם מוטאציות PIK3CA שלא טופלו באספירין לאחר האבחנה, 23 חולים הלכו לעולמם בתוך חמש שנים (26%). עם זאת, מבין 62 החולים שטופלו באספירין באופן קבוע לאחר האבחנה, רק שני חולים הלכו לעולמם בתוך חמש שנים (3%).

מנגד, לאספירין לא הייתה השפעה מכל סוג בחולים עם גידולים ללא המוטאציה האמורה. שיעורי התמותה הספציפיים לסרטן מעי גס ורקטום היו דומים (15%) באלו שטופלו באספירין ואלו שלא טופלו באספירין לאחר האבחנה (p=0.92).

בשני המדגמים, תיעוד הטיפול באספירין במינון סטנדרטי (325 מ”ג) החל בשנות השמונים של המאה הקודמת. לאחר שנת 1992, כעדות לעליה בשימוש באספירין במינון נמוך, המשתתפים התבקשו להחליף ארבעה טבליות במינון נמוך לטבליה אחת של מינון סטנדרטי בתשובותיהם. בסופו של דבר, טיפול באספירין הוגדר כטיפול קבוע במהלך מרבית השבועות, והעדר טיפול באספירין הוגדר במקרים בהם לא ניתן טיפול קבוע במרבית השבועות.

הנתונים אפשרו לחוקרים לקבוע אם חולים שאובחנו עם הממאירות נטלו אספירין לפני ואחרי האבחנה. הם מצאו כי שיעור דומה של חולים עם הגן הנפוץ והגן המוטנטי נטלו אספירין לפני האבחנה; לפיכך, לא היו הבדלים בשיעורי הטיפול באספירין לפני האבחנה בין שתי הקבוצות.

עם זאת, שיעור הגידולים עם מוטאציית PIK3CA היה דומה (17%) בקרב אלו שנטלו אספירין לפני האבחנה ובאלו שלא נטלו את נוגד הטסיות. ממצא זה עומד בניגוד לצפוי, שכן במידה ולאספירין השפעה נוגדת-גידולים עם מוטאציית PIK3CA, אזי היה צפוי כי מספר המקרים של גידולים אלו יהיה קטן יותר בקרב מטופלים באספירין, בהשוואה לאלו שאינם נוטלים את הטיפול. במילים אחרות, היינו מצפים לזהות השפעה מגנה של אספירין.

החוקרים מעלים אפשרות כי העדר ההשפעה המגנה נובע מהתפתחות של הגידול. ייתכן והסביבה של הגידול משפיעה על התגובה לאספירין בשלב מוקדם ובשלב מאוחר.

במידה והממצאים יאושרו במחקרים פרוספקטיביים, אזי לרופאים יהיה סמן חדש וטיפול אדג’וונטי בחולים עם ממאירות של המעי הגס והרקטום.

N Engl J Med. 2012;367:1596-1606

לידיעה במדסקייפ