שישה חודשים לאחר התחלת טיפול באינסולין עם לבמיר (Insulin Detemir), בחולים עם סוכרת מסוג 2 שלקחו חלק בהתערבות תזונתית הסיכויים לאיזון טוב יותר של רמות הסוכר בדם היו טובים יותר, ללא אירועי היפוגליקמיה, בהשוואה לחולים שלא לקחו חלק בהתערבות התזונתית. עם זאת, השיפור באיזון רמות הסוכר בדם, כפי שבא לידי ביטוי ברמות HbA1c (Glycated Hemoglobin) וברמות הסוכר בדם בצום, היה דומה בשתי הקבוצות. ממצאי המחקר פורסמו במהלך הכנס השנתי ה-48 מטעם ה-European Association for the Study of Diabetes.

יתרה מזאת, בשתי הקבוצות במחקר האקראי-מבוקר נרשמה ירידה במשקל במהלך המחקר, ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות. החוקרים מסבירים כי עליה במשקל הינה בעיה נפוצה סביב התחלת טיפול באינסולין. בהשוואה ל-NPH (Neutral Protamine Hagedorn), מתן לבמיר עשוי להפחית את הסיכון לעליה במשקל וכן את היארעות היפוגליקמיה. לפיכך, הם ביקשו להשוות את התוצאות לאחר התערבות תזונתית בעצימות-נמוכה, בהשוואה להמלצה סטנדרטית לשינוי אורחות החיים, כאשר חולים עם סוכרת מסוג 2, שלא טופלו קודם לכן באינסולין, החלו בטיפול חד-יומי בלבמיר עם מטפורמין.

במסגרת המחקר הבינלאומי, מבוקר, בתווית-פתוחה, חולקו המשתתפים לטיפול בלבמיר (301 חולים) או לטיפול בלבמיר עם ההתערבות התזונתית (306 חולים). בתחילת המחקר, קבוצת המטופלים בלבמיר קיבלו ייעוץ בסיסי בנוגע לשינוי אורחות חיים, בעוד שבקבוצת הטיפול התרופתי בשילוב עם התערבות תזונתית נערכה פגישת ייעוץ ראשונית ובהמשך שלוש פגישות אישיות ושלוש התייעצויות טלפוניות עם דיאטנית מוסמכת. הדיאטנים הכינו תוכניות לארוחות ויעדי קלוריות, העריכו את הרגלי התזונה וסיפקו המלצות תזונתיות והתייחסות להיענות לדיאטה.

לאחר 26 שבועות, בשתי הקבוצות נרשמה ירידה קטנה במשקל הגוף. בקבוצת הטיפול בלבמיר עם התערבות תזונתית נרשמה ירידה ממוצעת של 1.05 קילוגרמים,בהשוואה לירידה ממוצעת של 0.56 קילוגרמים עם לבמיר בלבד (P=0.132). כאשר החולים סווגו לפי מדדי BMI, השינוי במשקל הגוף בין הקבוצות לא היה שונה משמעותית.

בקבוצת הטיפול בלבמיר עם התערבות תזונתית זוהתה מגמה לא-משמעותית לאיזון טוב יותר של רמות הסוכר, בהשוואה לטיפול בלבמיר בלבד (שינוי ממוצע בערכי HbA1c של 0.93- לעומת 0.80-, בהתאמה), עם הבדל ממוצע של 0.13%.

בכל קבוצה נרשמה ירידה של כ-3 מילימול לליטר ברמות הסוכר בדם בצום, ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות. בשתי הקבוצות נרשמה ירידה ממוצעת בצריכה האנרגטית, אם כי הירידה הגדולה ביותר הייתה בקבוצת המטופלים בלבמיר, בהשוואה לטיפול תזונתי עם לבמיר. תצפית מפתיעה זו עשויה לנבוע מכך שחולים רבים יותר בקבוצת הטיפול המשולב הגבירו את הפעילות הגופנית שלהם.

המינון הממוצע של אינסולין עלה בשתי הקבוצות. בקבוצת הטיפול המשולב נרשם סיכוי גדול יותר להשגת ערכי HbA1c נמוכים מ-7%, ללא אירועי היפוגליקמיה מינוריים או אירועים חמורים (יחס סיכויים של 0.61) ועם עליה של פחות מחצי קילוגרם במשקל הגוף (יחס סיכויים של 0.59). עם את, הקבוצות לא היו שונות בשיעור אירועי היפוגליקמיה מכל סוג, אירועי היפוגליקמיה חמורה או היפוגליקמיה לילית.

החוקרים מדגישים כי בשתי קבוצות הטיפול חל שיפור באיזון רמות הסוכר בדם וירידה במשקל הגוף, מכאן עולה כי לבמיר אכן משפיע לטובה על משקל הגוף (אם כי המנגנון אינו-ברור). הם מוסיפים כי לדיאטה תפקיד חשוב מאוד באיזון רמות הסוכר ומשקל הגוף, ואין להסיק מתוצאות המחקר כי אין לה חשיבות. גם לחולים בקבוצת הביקורת (לבמיר בלבד) הומלץ על הדיאטה הסטנדרטית המומלצת ע”י ה-ADA (American Diabetes Association).

מתוך הכנס השנתי ה-48 מטעם ה-European Association for the Study of Diabetes.

לידיעה במדסקייפ