התערבות שנועדה להביא לשיפור בביטויים התפקודיים של הידרדרות אינטלקטואלית באמצעות גישות יחסית פשוטה, לא השפיעה על התפקוד היומיומי, בהשוואה לקבוצת ביקורת שכללה קשישים עם דמנציה בשלב מוקדם.

החוקרים מגרמניה מצאו כי שיקום קוגניטיבי, שניתן לאורך 12 מפגשים שבועיים, לא השפיע על התפקוד היומיומי של חולים עם דמנציה קלה בשלב מוקדם של מחלת אלצהיימר, למרות שזוהתה מגמת שיפור באיכות החיים ובשביעות הרצון מהטיפול בחולים בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לביקורות. החוקרים זיהו גם השפעה משמעותית של טיפול בנוגדי-דיכאון בקרב נשים, אך לא בגברים בקבוצת ההתערבות.

לדברי החוקרים, שיקום קוגניטיבי נראה היה טיפול מבטיח בקשישים עם דמנציה, מאחר ומכוון לתמיכה בפתרון בעיות יומיומיות. לאור זאת, הם העריכו את הישימות והשימושיות של התערבות המבוססת על שיקום קוגניטיבי במחקר אקראי ומבוקר שכלל 201 משתתפים ואת המטפלים שלהם.

החולים ענו על הקריטריונים לדמנציה במחלת אלצהיימר בחומרה קלה, שהוגדרה לפי מבחן מיני-מנטל עם ציון של 21 נקודות ומעלה.

ההתערבות כללה 12 מפגשים שבועיים, בני שעה אחת, שחולקו לארבעה מודולים, כאשר בכל אחד מהם נקטו גישת טיפול אחת מבין ארבע הגישות המוצעות. גישות אלו כללו את השימוש ברמזי זיכרון חיצוניים ואת השגרות היומיות עם מבנה יומי ותכנון פעילויות.

התוצא העיקרי של המחקר היה השינוי ביכולת התפקודית מתחילת המחקר אל שלושה חודשים לאחר ההתערבות, כפי שנמדד לפי מדד B-ADL (Bayer Activities of Daily Living).

השינוי ביכולת התפקודית מתחילת המחקר עד לאחר ההתערבות, כפי שנמדד באמצעות ראיון מתוקנן חדש, AFIB (Aachen Functional Item Inventory), שימש כתוצא משני.

החוקרים מדווחים כי היכולת לבצע פעילויות בחיי היומיום ירדה מעט בשתי הקבוצות, מתחילת המחקר עד לאחר שלושה חודשים, כפי שניתן היה לראות בעליה במדדי B-ADL, אך לא זוהה הבדל מובהק סטטיסטית על-רקע הטיפול.

שלושה חודשים לאחר ההתערבות, הדירוגים של החולים והמטפלים בסולם AFIB לא היו שונים מהדירוגים בתחילת המחקר, באף אחת מהקבוצות. כמו כן, לא זוהו הבדלים משמעותיים בין קבוצות הטיפול באיכות החיים של החולים, במדדי דיכאון, הפרעות התנהגות או ביכולת הקוגניטיבית של המטופל.

עד להפסקת הטיפול, הנטל הסובייקטיבי של המטפלים עלה משמעותית בקבוצת ההתערבות, אך נותר ללא שינוי בקבוצת הביקורת. ההבדל בנטל המוטל על המטפלים נטה לטובת קבוצת הביקורת לאחר שלושה חודשים, עם זאת, הוא נעלם לאחר תשעה חודשים.

ההבדל המשמעותי היחיד שזוהה בין קבוצת ההתערבות וקבוצת הביקורת נגע לתסמיני דיכאון, שירדו משמעותית הן לאחר שלושה חודשים והן בעת המעקב בנשים שחולקו באקראי לקבוצת ההתערבות, אם כי לא תועדה מגמה דומה בגברים.

Alzheimer Dis Assoc Disord. 2012;26:246-253

לידיעה במדסקייפ