ע”פ מחקר חדש מה- J Lipid Res טיפול בניאצין ארוך טווח בלבד או באומגה 3 בלבד משיג שיפור במאפיינים של הסינדרום המטובלי, אך הטיפול המשולב משיג שיפור נוסף בקשיחות ווסקולרית, ברמות טריגליצירידים ו-HDL-C ביחד עם שינויים מועילים ברכיבים של ליפופרוטאין.
המחברים מסבירים כי סינדרום מטבולי כולל גם דיסליפידמיה וגם תפקוד ווסקולרי לקוי. מכיוון שטיפול בניאצין בשיחרור מושהה (ERN) ואומגה 3 (כתרופת מרשם) משפרים באופן עצמאי מאפיינים אלה, ביקשו החוקרים לבחון את האפקט של שילוב השניים.
במחקר נכללו 60 מטופלים עם סינדום מטבולי מאובחן אשר חולקו באופן רנדומלי לטיפול בן 16 שבועות לקבוצת פלצבו כפול, אומגה 3 (במינון של 4 ג’ ליום), ניאצין ארוך טווח (במינון של 2 ג’ ליום) או שילוב של ניאצין ואומגה 3 במסגרת כפולת סמיות.
שינויים במרכיבי ליפופרוטאין ותפקוד ווסקולרי נמדדו באמצעות מערכת ANCOVA .
נמצא שהניאצין העלה את ה-HDL-C ב-5.4 מ”ג/ד”ל מתקופת הבסיס באופן מובהק סטטיטי (p=0.04) , הפחית טריגליצירידים ב-39 מ”ג/ד”ל (ירידה של 21% , p=0.003) , והפחית גם את אינדקס האוגמנטציה אשר מודד קשיחות עורקית, ב-3.5 יח’ (באופן מובהק עם p=0.04).
אומגה 3 הפחיתה טריגליצירידם ב-26 מ”ג/ד”ל (ירידה של 13%, p=0.04).
הטיפול המשולב העלה את ה-HDL-C ב-7.8 מ”ג/ד”ל (עם p=0.02), והפחית טריגליצירידם ב-72 מ”ג/ד”ל (34%), אך לא היה שיפור נוסף במדד קשיחות העורקים.
אנליזה מפורטת של רכיבי הליפופרוטאין הראתה עלייה ב-HDL2 ב-3.3 מ”ג /ד”ל עם p=0.002 ) והפחתה של VLDL1+2 של 32% (עם p<0.0001) במטופלים שטופלו בטיפול המשולב, שלא נצפתה באף טיפול בנפרד.
מסקנת החוקרים היא כי ניאצין ארוך טווח ואומגה 3 משפרים פרמטרים של סינדרום מטבולי כטיפולים יחידים, אך השילוב משיג גם שיפורים בתפקוד ווסקולרי, ושיפור גדול יותר בהפחתת טריגליצירידם והעלאת HDL-C ביחד עם שינויים מועילים בערכי הרכיבים השונים של הליפופרוטאינים.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!