סקירה שיטתית רחבת היקף המתפרסמת לאחרונה בקוקריין מדגימה כי הטיפול ב-Tiotropium (ספיריבה) ב-COPD קשור לשיפור מובהק באיכות חיי החולים עם יחס טוב של 16 חולים בהם יש לטפל במשך שנה במטרה למנוע התלקחויות בקרב מטופל אחד.

המחברים כותבים ברקע למאמר כי ספיריבה היא תרופה מקבוצת האנטיכולנירגית שזכתה להכרה ולשימוש נרחב כטיפול חד יומי תחזוקתי בסימפטומים והחמרות של COPD יציבה. הם מציינים שנערכו אמנם בשנים האחרונות מס’ סקירות שיטתיות שבחנו את היעילות של הספיריבה, אך מכיוון שנערכו מס’ מחקרים חדשים שהשוו הטיפול מול פלציבו , ואף ונכנס לשימוש גם משאף חדש – היה מקום לבצע עדכון.

מטרת הסקירה הייתה להעריך נתונים מתוך מחקרים מבוקרים ואקראיים המשווים יעילות של ספיריבה מול פלציבו במטופלים עם COPD תוך שימוש במדדים קלינים חשובים.

החוקרים ביצעו סקירה שיטתית של פירסומים מתאימים עד פברואר 2012 שכללו מחקרים רנדומליים מבוקרים שנמשכו לאורך 3 חודשים לפחות והישוו בין ספיריבה לפלציבו ב-COPD.

בסה”כ נכללו 22 מחקרים בסקירה שהיו עם איכות מתודולוגית גבוהה ואשר כללו ביחד 23,309 משתתפים עם COPD .

המחקרים עשו שימוש בתכנון דומה, אך אורכם נע בין 3 חודשים ועד 4 שנים. ב-19 מהמחקרים ניתנה ספיריבה במינון 18 μg פעם ביום באמצעות משאף אבקה יבשה וב-3 מחקרים נעשה שימוש בספיריבה במינונים של 5 או 10 μg באמצעות משאף Respimat .

בהשוואה לפלציבו הטיפול בספיריבה שיפר את ממוצע איכות החיים ב-2.89 נקודות (בטווח בר סמך של בין 2.44 ל-3.35), והעלה את מס’ המשתתפים שהשיגו שיפור קליני משמעותי בפי 1.52 (ובטווח בר סמך של בין 1.38-1.68). הטיפול בספיריבה הפחית את מס’ המטופלים עם החמרה והדרדרות משמעותית באיכות החיים עם יחס סיכון של 0.65 (בטווח של בין 0.59 ל-0.72) .

הטיפול הפחית משמעותית גם את מס’ המשתתפים אשר סבלו מהתלקחויות (יחס סיכון של 0.78 בטווח בר סמך של 0.7-0.87).

מימצאים אלו תורגמו ליחס של 16 חולים (בטווח של בין 10-36)  שיש לטפל בהם (NNT) במשך שנה בכדי למנוע התלקחויות אצל מטופל אחד. (בהתבסס על שיעור התלקחויות ממוצע של 44% בשנה בפלציבו).

הטיפול בספיריבה הוביל גם לפחות אישפוזים בשל התלקחויות (יחס סיכון 0.85 , טווח בין 0.72-1.00), אך לא הושגה מובהקות סטטיסטית למס’ האישפוזים מכל סיבה (יחס סיכון 1.00, בטווח של 0.88-1.13) או תופעות לוואי לא פטאליות (יחס סיכון 1.03, בטווח שבין 0.97-1.1).

בנוסף לכך, לא היה הבדל מובהק סטטיסטי בשיעור התמותה מכל סיבה בין ספיריבה לפלציבו (יחס סיכון 0.98 , טווח 0.86-1.11).

עם זאת, בניתוח לפי תתי קבוצות נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בפרמטרים אלה בין המחקרים שעשו שימוש במשאף עם אבקה יבשה לעומת משאף ה-Respimat .

במשאפי האבקה היבשה הייתה ירידה בתמותה בקבוצת הספיריבה (יחס סיכון 0.92 עם טווח של 0.8-1.05 ) בהשוואה לפלציבו שבה היה שיעור תמותה שנתי של 2.8% . לעומת זאת במשאף ה-Respimat הייתה דווקא עלייה בתמותה (יחס סיכון של 1.47, בטווח של 1.04-2.08) בקבוצת הספיריבה בהשוואה לקבוצת הפלציבו (ששיעור התמותה השנתי בה היה 1.8%).

החוקרים מדגישים כי שיעורי הפסקת הטיפול היו שונים, כשפחות מטופלים בקבוצת הספיריבה הפסיקו הטיפול בהשוואה לקבוצת הפלציבו (יחס סיכון של 0.66, בטווח של בין 0.59-0.73).

המטופלים בקבוצת הספיריבה אף שיפרו את התפקוד הריאתי שלהם בסוף המחקר בהשוואה לקבוצת הפלציבו (מדד FEV(1)MD של 118.92 mL, בטווח בר סמך של בין 113.07-124.77 ).

מסקנות החוקרים הן שסקירה זו הראתה כי טיפול בספיריבה היה קשור לשיפור משמעותי באיכות חיי המטופלים ובהורדת הסיכון להתלקחויות, עם NNTB של 16 למניעת התלקחויות במטופל אחד.

הטיפול בספיריבה אף הפחית התלקחויות שהובילו לאישפוזים אך ללא הבדל על הסיכון לאישפוזים מכל סיבה או תמותה.

לכן, לדעת החוקרים, הטיפול בספיריבה נראה כבחירה הגיונית לניהול חולים עם COPD יציב , כפי שמוצע אף בהנחיות הקליניות.

עם זאת, הסקירה השיטתית מראה שטיפול בספיריבה באמצעות משאף ה-Respimat היה קשור לעלייה מובהקת בתמותה בהשוואה לפלציבו, מה שמחייב לשימוש זהיר במשאף זה, עד שיתקבלו תוצאות של מחקר המתבצע כעת ומבצע השוואה “ראש בראש” בין טיפול בספיריבה בשני המשאפים.

Cochrane Database Syst Rev. 2012 Jul 11;7:CD009285