במאמר חדש שפורסם בכתב העת Respiratory Research מדווחים חוקרים כי הטיפול ב- Fluticasone Furoate בחולי אסתמה יעיל יותר מפלסבו, עם תועלת דומה לטיפול חד-יומי במינון של 400 מיקרוגרם או טיפול דו-יומי במינון 200 מיקרוגרם. לא זוהו בעיות הנוגעות לבטיחות הטיפול.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Fluticasone Furoate הינו משאף סטרואידים ארוך-טווח חדש. במסגרת המחקר האקראי, מבוקר-פלסבו, ביקשו החוקרים לבחון את היעילות והבטיחות של טיפול בחולים עם אסתמה עיקשת ב-Fluticasone Furoate במינון 200 מיקרוגרם או 400 מיקרוגרם, פעם ביום, בבוקר או בערב, ואת תוצאות השימוש במשאף Fluticasone Furoate במינון 200 מיקרוגרם, פעמיים ביום (בוקר וערב), במהלך שמונה שבועות.
המחקר כלל חולי אסתמה תחת טיפול במשאפי אסטרואידים במשך 3 חודשים ומעלה, עם מדדי FEV1 בין 50-80% מהערך הצפוי והפיכות FEV1 של 12% ומעלה ו-200 מ”ל ומעלה. היעד העיקרי היה השינוי הממוצע במדדי FEV1 בתחילת המחקר ולאחר שמונה שבועות.
מדגם המחקר כלל 545 חולים שחולקו לאחת מחמש קבוצות טיפול ב- Fluticasone Furoate ו-101 חולים שטופלו בפלסבו. בכל אחת מחמש קבוצות הטיפול ב- Fluticasone Furoate נרשם שיפור מובהק סטטיסטית במדדי FEV1 לפני הטיפול, בהשוואה לפלסבו (p<0.05). Fluticasone Furoate במינון 400 מיקרוגרם פעם ביום בערב ו- Fluticasone Furoate במינון 200 מיקרוגרם, פעמיים ביום, הביאו לאחר שמונה שבועות לשיפור דומה במדדי FEV1 לפני הטיפול בערב (240 מ”ל לעומת 235 מ”ל). Fluticasone Furoate טיפול חד-יומי ב- Fluticasone Furoate במינון 400 מיקרוגרם בבוקר הביא לאחר שמונה שבועות לשיפור קטן יותר בערכי FEV1 לפני הטיפול בבוקר, בהשוואה לטיפול פעמיים ביום ב- Fluticasone Furoate במינון 200 מיקרוגרם (315 מ”ל לעומת 202 מ”ל). ההיארעות של קנדידיאזיס פומי הייתה נמוכה (0-4%).
החוקרים מסכמים וכותבים כי Fluticasone Furoate במינונים יומיים של 200 מיקרוגרם או 400 מיקרוגרם נמצאו יעילים יותר משמעותית מפלסבו. לטיפול חד-יומי ב- Fluticasone Furoate במינון של 400 מיקרוגרם בערב הייתה תועלת דומה ל- Fluticasone Furoate במינון 200 מיקרוגרם, פעמיים ביום, וכל משטרי Fluticasone Furoate נסבלו היטב עם פרופיל בטיחות דומה לפלסבו. מכאן עולה כי משאפי Fluticasone Furoate יעילים ונסבלים היטב כטיפול חד-יומי בחולים עם אסתמה קלה-עד-בינונית.
Respiratory Research. 2011;12(132)
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!